הודעה מוקדמת על מותו של אדם, יכולה להיות ארוע מביך למדי.  בסוף יולי 1999, אושפז ח"כ אמנון רובינשטיין בבית החולים הדסה בירושלים.   בשעות הקטנות של הלילה, במהלך דיונים בכנסת, קיבל יו"ר הכנסת דאז, אברום בורג, הודעה מצערת על מותו הפתאומי של רובינשטיין.  בורג קטע מיד את הדיון, הודיע לחברי הכנסת ההמומים על מותו המפתיע של רובינשטיין, הספיד אותו, והעמיד את חברי הכנסת לדקת דומיה.  רובינשטיין היה ח"כ מוערך, נעים הליכות ואחד הח"כים הפופולארים בקרב חברי המשכן, ואכן חברי הכנסת, ללא הבדל בשיוכם המפלגתי, נראו המומים וכואבים.  לאחר מספר דקות, נאלץ בורג הנבוך להודיע לכנסת שהוא נפל קורבן למתיחה.  עברו עוד כמה ימים עד שהתגלה שהמותח היה זלמן שושי, טרנסג'נדר תל אביבי ידוע, שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים.  רובינשטיין, לעומת זאת, חי עד עצם היום הזה.

במקרה הזה, לא קרה נזק משמעותי.  רובינשטיין עצמו, קיבל את כל הסיפור בחיוך, וסביר להניח שפרט למבוכה ואי הנוחות שחש אברום בורג, לא נגרם נזק כתוצאה מהארוע המעט ביזארי הזה.  אבל לפעמים, השמועות על מותו של אדם יכולים להניע ארועים משמעותיים יותר.  כך קרה בשנת 175 באימפריה הרומית.  באפריל של אותה שנה, הקיסר, מרקוס אורליוס, נמצא בקצה האימפריה.  באמת בקצה, לא כמליצה.  הוא ניהל מלחמה כנגד השבטים הגרמאנים שנהגו לפשוט על הגבול הצפוני של האימפריה.  בריאותו של אורליוס היתה רופפת בשלב הזה, וכאשר היא נחלשה עוד יותר, הגיעה לרומא השמועה שאורליוס נפטר.  השמועות הגיעו גם לאחד מאנשי הממשל החשובים ביותר, אווידיוס קסיוס, שהיה הממונה על החלק המזרחי של האמפריה, כולל מצרים (שנחשבה כאחוזה האישית של הקיסר, ולסנטורים היה אסור להכנס אליה ללא אישורו).  כאן, יש להודות, יש ויכוח בין ההסטוריונים השונים.  יש הטוענים שהשמועות לא הגיעו לקסיוס, אלה הוא היה המקור לשמועות, כהכנה למרד שלו.  אחרים טוענים שככל הנראה הוא נפל קורבן לשמועות, ומיהר להכריז על עצמו כקיסר, ובאותה נשימה "שידרג" את מעמדו של מרקוס אורליוס לאל, כפי שנהגו לעשות ברומא לקיסר שהלך לעולמו.  לאחר שנודע לו שהשמועות על מותו של אורליוס היו מעט מוגזמות, הוא הבין שאין לו ברירה, הוא אינו יכול "להתפטר" מהקיסרות ולבקש את סליחתו של אורליוס, ולא נותרה לו, למסכן, ברירה אלא להמשיך במרד.  ההסטוריון הרומי קסיוס דיו, לא רק שטוען שהשמועות על מותו של אורליוס קדמו למרד, וככל הנראה גרמו לו, הוא אף טוען שמי שביקשה מקסיוס להכריז על עצמו כקיסר, היתה לא אחרת מאשר פאוסטינה, אישתו, או שמא אלמנתו לכאורה של אורליוס.  מבולבלים?  יש בזה הגיון מסוים.  כאשר הקיסר מת, לא תמיד יש הסכמה גורפת על יורשו, ובהחלט היו מקרים שבהם היה מאבק על השלטון והמנצח – איך אגדיר בעדינות?- דאג למנוע מאנשים שהיה סיכוי שהם קצת ממורמרים עקב מנוי הקיסר, את האפשרות למרוד כנגדו.  הסטטיסטיקה אומרת שאנשים מתים לא מורדים, והקיסרים היו מודעים היטב לסטטיסטיקה הזאת, וכך כנראה גם פאטוסטינה.  אם טענתו של קסיוס דיו נכונה, הרי שבהחלט יתכן שהחשש לחייה ולחיי בנה קומודוס, שהיה בן 14 בזמן המרד (ושעלה לשלטון בשנת 161, לאחר מותו האמיתי של אביו, מרקוס אורליוס), הוא זה שגרם לה להתחבר לקסיוס ולשכנעו להכריז על עצמו כקיסר, בתקווה שהוא יגן עליה ועל משפחתה.  המרד עצמו הסתיים לאחר כשלושה חודשים כאשר אחד מקציניו של קסיוס ערף את ראשו ושלח אותו למרקוס אולריוס.  אורליוס עצמו נהג במתינות, הוא הורה לקבור את הראש, החזיר לילדיו של קסיוס את מחצית רכושו שהוחרם על ידי הסנאט, והסתפק בהגלייתם, ולא בהוצאתם להורג.  וחיי הנישואים שלו עם פאוסטינה, מה איתם?  לא מצאתי תאור של התפייסות בין בני הזוג או לחלופין רדיפה של פאוסטינה על ידי הקיסר.  כן מצאתי אינדיקציה ברורה לסלחנות מטעם הקיסר (או לכך שלא היה באמת חלק במרד).  פאוסטינה מתה בשנת 176, זמן קצר לאחר המרד.  בעלה, הורה לסנאט להכריז עליה כאל אלה, הקים קבוצת כהנות שינהלו את הפולחן שלה, שינה את שם העיר בה היא מתה לפאוסטינופוליס, והקים מספר מוסדות צדקה על שמה.  ככל הנראה, המרד לא השפיע על רגשותיו של מרקוס אורליוס כלפי אישתו, או משום שהבין שהיא פעלה מתוך מצוקה, או משום שלא היה לה חלק במרד.