לפי הסכמי אוסלו וההסכמים הנלווים לאוסלו (הסכם קהיר שבעצם קבע איך ימומשו העקרונות שהותוו בהסכם אוסלו), מותר לרשות הפלשתינאית להנפיק בולי דואר, אך על הבולים לשאת את הכתובת "הרשות הפלשתינאית" בערבית ובאנגלית, והערך הנקוב צריך להיות בשקלים או במטבע אחר הנהוג בשטחים ואשר מקובל על ישראל. המטבע הנוסף שהיה נהוג בשטחים היה הדינר הירדני. באופן טבעי, הרשות לא העדיפה לציין את הערך הנקוב של בוליה במטבע ישראלי, אבל, באופן לא צפוי, הם גם לא בדיוק השתמשו במטבע הירדני.
ב- 15.8.94 יצאו שתי סדרות הבולים הראשונות של הרשות הפלשתינאית. אם תרצו הבולים הפלשתינאים הראשונים אחרי 2000 שנות. הסדרה הראשונה היתה בת חמישה בולים, והוקדשה לדגל הפלשתינאי. כפי שנקבע בהסכם, הכיתוב על הבול אכן היה “הרשות הפלשתינאית”, והערך הנקוב לא צויין בשקלים, אך גם לא צויין בדינר ירדני. למרבה ההפתעה, צויין הערך הנקוב במילים. הדינר הירדני מחולק ל- 1000 פילים, לא מילים, ומהיכן צץ המטבע המוזר הזה? ככל הנראה לא מדובר בטעות תמימה. המטבע הארץ ישראלי בתקופת המנדט היה לירה ארץ ישראלית. הלירה הארץ ישראלית חולקה ל- 1000 מיל. הטבעת הערך הנקוב במטבע הארץ ישראלי שחדל להיות מטבע תקף עם סיום המנדט, בשנת 1948, היה סוג של הצהרה שהרשות הפלשתינית, היא בעצם היורשת החוקית או ממשיכת דרכו של המנדט הבריטי.
הסדרה השניה שהונפקה באותו היום ממש, הוקדשה לסמל הרשות הפלשתינאית, סמל המורכב מנשר שמתחתיו (כחלק מהסמל) כתוב "פלשתין". כאן נוספה עוד הפרה של ההסכם. בנוסף לשימוש במטבע שלא אושר על ידי ישראל, נוספה גם הכתובת "פלשתין. כעבור שבועיים, הנפיקה הרשות סדרה נוספת המוקדשת למבנים עתיקים: ארמון הישאם ביריחו, כנסיית הקבר בירושלים וכיפת הסלע בירושלים. גם בולים אלה יצאו בערך נקוב במטבע הלא קיים, המיל. כעבור כחודש, באוקטובר 1994 הנפיקה הרשות הפלשתינאית גליונית זכרון שהוקדשה להסכמי אוסלו. על הגליונית הופיעה לחיצת היד בין ערפאת לרבין במעמד חתימת הסכמי אוסלו, כאשר במרכז עומד גם נשיא ארצות הברית דאז, ביל קלינטון. מעבר לעובדה שזוהי, כנראה הפעם הראשונה שרבין ז"ל הופיע על בול דואר, גם דגל ישראל הופיע על הבול. גם הגליון הזה הופיע עם ערך נקוב במיל.
ישראל הגיבה בחריפות להפרת ההסכם, ולא כיבדה את הבולים הללו. אפשר היה להשתמש בהם רק למשלוח בתוך יריחו ובתוך עזה, אך אם רצו לשלוח אותם אל מחוץ למקומות אלה, היה צריך להשתמש בשרותי הדואר של ישראל, וישראל פשוט סירבה להעביר דברי דואר שבוילו בבולים שערכם הנקוב צויין במילים, או שנשאו את הכיתוב “פלשתין”. בסופו של דבר הונפקו גרסאות נוספות של בולי הדגל ובולי הנוף ובהן הודפס פס שחור על הערך הנקוב ולידו הודפס ערך נקוב חדש במטבע הירדני. גם על גליונית הזכרון הודפס ערך נקוב חדש, ובאותה הזדמנות עוד כתובת לכבוד זכייתם של רבין, פרס וערפאת בפרס נובל לשלום. לעומת זאת על בולי הנשר הפלשתינאים לא הודפסו ערכים נקובים מתוקנים, סביר להניח משום שבכל מקרה ישראל לא היתה מעבירה את דברי הדואר בשל הכיתוב “פלשתין”, שהיה חלק מהסמל שהודפס על הבול. גם לכלל הזה יש יוצא דופן. סניף הדואר ביריחו צוייד בחותמת עגולה שנועדה להסתיר את הערך הנקוב במיל, ולציין ערך נקוב חדש במטבע הירדני. כאן לא היה מדובר בהדפסה על גבי הבול אלא בהחתמה במקומות הנדרשים. עד כמה שידוע לי, שימוש בחותמות כאלה היה רק ביריחו, ולא בעזה. לצערי אין לי בולים שעברו תהליך שכזה, אך אני מניח שאצליח להשיגם.
היתה סידרה נוספת של בולים שבה הרשות בחנה את הסבלנות או התגובה הישראלית, אבל עליה אספר בפוסט אחר.
הבלוג של שמוליק 
"היורשת החוקית או ממשיכת דרכו של המנדט הבריטי."
הם חיים בסרט. וגם משקרים לא פעם ולא פעמיים. גם ישראל במידה מסוימת, בהתעלמות מכאב הנאכבה, מהכיבוש ומהעם הזה, במידה מסוימת, אבל הפלסטינים לדעתי חיים בסרט הרבה יותר מאיתנו וגם עשו לאורך הדרך המון טעויות ושיקולי דעת מוטעים. משחק של חתול ועכבר, משחק עגום, מפוספס, מבאס ולצערינו גם אלים לפרקים. כנראה שהיה אפשר, ועדיין, איכשהו לפתור לתמיד את הסכסוך הזה, למרות שהוא מורכב ביותר, אבל עכשיו זה קשה עוד יותר, כשהעניין הזה לא נמצא על אף שולחן. תודה על הפוסט. שוב היארת משהו שכלל לא ידעתי אודותיו.
אהבתיLiked by 1 person