אחת ההמצאות הרומיות המקוריות הוא האמפיתיאטרון. זה המקום לתקן טעות נפוצה ולהבהיר את ההבדל בין תיאטרון לאמפיתיאטרון. תיאטרון, במקור הוא המצאה יוונית. יציע בצורת חצי גורן (פחות או יותר), עליו יושבים הצופים מול במה ורואים הצגה. כשעומר אדם מופיע בקיסריה, הוא בעצם מופיע בתיאטרון, לא באמפיתיאטרון. אמנם הוא מופיע בתיאטרון רומי, ולא יווני (יש בין השניים הבדלים ארכיטקטונים וגם ההופעות היו שונות, אבל לא זה המקום לפרט אותם), אבל זהו בפירוש תיאטרון. אם כך מהו אמפיתיאטרון? שני תאטראות מחוברים יחד, כך שהקהל יושב בעצם בעיגול או אליפסה, מסביב לזירה. באמפיתיאטרון אין במה, ולא רואים לא קומדיות, לא טרגדיות ולא מימוס (סוג של סאטירה שמגחיכה טיפוסים או מצבים שונים בחיים), אלא קרבות מסוגים שונים: קרבות של אדם נגד אדם, קרבות של אדם נגד בעלי חיים וכד'. בשלב מסוים גם הוצאות להורג היו מבוצעות בקולוסיאום בזמן ההפסקה בין הקרבות האמיתיים. כשאמרתי שבאמפיתיאטרון לא רואים טרגדיות, יתכן שלא דייקתי בדברי. הם ראו מה שהיה נתפס בימינו כמרחץ דמים טראגי, אבל לא טרגדיות במובן התיאטרלי, בוודאי לא במובן הקלאסי של המילה.
מי בעצם היה מופיע בקרבות לחיים ולמוות? גדליאטורים. חלק גדול מהם היו עבדים, אחרים היו שבויי מלחמה. באופן פורמלי מעמדם של הגלדיאטורים היה נמוך, ולהיות גלדיאטור נחשב להיות אדם נחות. אבל כאשר היו גלדיאטורים שהצליחו לנצח פעם אחר פעם בזירה, הם הפכו להיות פופולארים ומושא להערצה. אפשר להשוות את הפופולאירות שלהם לפופולאריות של ספורטאים או כוכבי רוק בימינו. אין ספק שמדובר היה בסוג של סתירה מסוימת, כאשר אדם שמעמדו נמוך הופך להיות כוכב בגלל הצלחה בעיסוק שהפך אותו מלכתחילה לאדם נחות. כאשר גלדיאטור הצליח לשרוד מספר רב של קרבות ולרכוש את אהדת ההמון, היה נהוג להעניק לו חרב מעץ ובכך לשחרר אותו באופן רשמי (ממש כשם שניתן היה לשחרר עבדים).
כאשר גלדיאטור הופך להיות כוכב, ובני החורין מעריצים אותו, יש סכנה שאחדים מבני החורין ירצו להפוך בעצמם לגלדיאטור, ממש כמו מושא הערצתם. הסכנה הזאת התממשה לא פעם ולא פעמיים. למרבה ההפתעה לא רק בקרב המעמדות הנמוכים ברומא, מדי פעם בפעם גם בני מעמד הפרשים או אפילו המעמד הסנטורי התגלגלו לבתי הספר לגלדיאטורים. אולם המקרה הקיצוני ביותר היה המקרה של קומודוס. קומודוס לא היה סתם אזרח בן חורין, קומודוס היה, לא פחות ולא יותר מאשר הקיסר הרומי. כן, הקיסר הרומי החליט שבמקביל להיותו קיסר, הוא יהיה גלדיאטור. הוא שכר גלדיאטור בשם נרקיסוס שיאמן אותו, והחל להופיע בזירה. בתחילה רק אל מול מקורבים עם חרבות עץ, אך בהדרגה החל להגדיל את הקהל ולהשתמש בחרב אמיתית (אך, ככל הנראה, דאג שיריבו יקבל חרב כהה). קומודוס ראה בגלדיאטור מנצח דמות על אנושית ומודל לחיקוי, והחל לזהות את עצמו לא רק כגדליאטור בלתי מנוצח, אלא כגלגול של הרקלס שנולד מחדש. במיתולוגיה היוונית (ובעקבותיה במיתולוגיה הרומית), הרג הרקלס את ילדיו ואישתו בהתקף של טירוף. כאשר הבין את אשר עשה, הוא רצה להתאבד, אך לבסוף, לאחר התייעצות עם האורקל מדלפי, הוא קיבל על עצמו לשרת את דודנו אוריסתאוס, וקיבל ממנו 12 משימות קשות לבצוע (הוא היה אמור לקבל 10 משימות, אך אוריסתאוס טען שהוא לא השלים שתי משימות, ולכן הוסיף לו עוד שתים). המשימה הראשונה היתה להרוג אריה מפלצתי ששום נשק לא יכול לחדור את עורו. הרקלס חנק את האריה במו ידיו, וכאשר ניסה לפשוט את עורו, נכשל בתחילה משום שגם לאחר מותו אף סכין לא הצליח לחדור את עורו. לבסוף הוא השתמש בצפורני האריה המת על מנת לפשוט את עורו, ונהג להתעטף בעור האריה ולהשתמש בגולגולת שלו כקסדה. קומודוס, כדי להמחיש את היותו גלגול מחודש של הרקלס נהג גם הוא להתעטף בעור של אריה ולחבוש על ראשו גולגולת של אריה. טירופו של קומודוס המשיך להידרדר, והוא החל להסתובב בתלבושת של גלדיאטור גם מחוץ לזירה. יש דיווחים שלעיתים הוא נהג לישון בבית הספר לגלדיאטורים במקום בארמונו. הסנאטורים, היו כמובן מזועזעים לראות כיצד הקיסר הרומאי שובר כל כלל במסורת הרומית ומתנהג כמו גלדיאטור במקום כמו קיסר. הזדהותו זאת של קומודוס עם דמות הגלדיאטור הבלתי מנוצח, היא שגרמה בעקיפין להרצחו. לפני היותה של רומא קיסרות, היא היתה רפובליקה שבראשה עמדו שני קונסולים שנבחרו לשנה. לאחר הפיכתה לקיסרות, לא בוטלה משרת הקונסולים, והיא עדין נחשבה למשרה מאוד מכובדת, אם כי מטבע הדברים הסמכויות נשארו בידי הקיסרים, שלעיתים דאגו שהם ישמשו במקביל להיותם קיסרים גם כקונסול. כאשר נודע שקומודוס מתכוון להופיע לטקס ההשבעה לתפקיד הקונסול של שנת 193 לבוש בבגדי גלדיאטור פנו אליו פילגשו ושני יועצים קרובים, והפצירו בו שלא לבזות את הטקס. לא רק שהם לא הצליחו לשכנע אותו, הם הבינו שהוא מתכוון להוציאם להורג, בגלל בקשתם. על מנת לנסות ולהציל את חייהם, הם הרעילו אותו. קומודוס החל להקיא, ונראה היה שהוא מתאושש. הפתרון היה ללכת לנרקיסוס, אותו גלדיאטור שאימן את קומודוס ולספר לו שקומודוס מתכוון להוציא גם אותו להורג. נרקיסוס לא היסס, וחנק את קומודוס במו ידיו.
לקראת סוף המאה הרביעית ובמהלך המאה החמישית הוציאו מספר קיסרים צווים המוציאים את קרבות הגלדיאטורים נגד גלדייאטורים ("מונוס") מחוץ לחוק. העובדה שנאלצו להוציא מספר צווים מראה שהקיסרים התקשו לאכוף את האיסור, והוצאת המשחקים מחוץ לחוק לקחה מספר שנים. הצו האחרון שהוצא היה בשנת 438. משחקים של אדם כנגד חיה הוצאו מחוץ לחוק בשנת 536.
הבלוג של שמוליק 