הנשיא ניקסון ממיט חרפה על נשיאות ארצות הברית

הערה טכנית: לצערי כאשר אני משלב כיתוב אנגלי בטקסט, סדר המילים בשורה משתנה, והמשפט הופך להיות חסר משמעות. לכן נאלצתי לתעתק לעברית את שמות האפ.בי.איי, סי.איי.איי וכד'.

הנשיא טראמפ הוא הנשיא הראשון שעובר נסיון הדחה שני, אך לא הנשיא הראשון שהמיט חרפה על מוסד הנשיאות בארצות הברית. קדם לו ריצ'ארד ניקסון, שאמנם פורמלית הוא לא הודח, אך הוא התפטר בשלב מוקדם מאוד של הליך ההדחה, לאחר שהבין שככל הנראה יש רוב להליך.

ארצות הברית, יוני 1972. בעוד כחמישה חודשים עומדות להתקיים הבחירות לנשיאות ארצות הברית. המועמד הרפובליקאי הוא הנשיא המכהן, ריצ'ארד ניקסון. המועמד הדמוקרטי הוא ג'ורג' מקגוורן. כל הסקרים מראים שניקסון מוביל בבטחה על המועמד הדמוקרטי, ועושה רושם שפניה של המערכת הפוליטית למערכת בחירות משמימה עם תוצאות ידועות מראש. ב- 17.6 שומר במתחם משרדים בשם ווטרגייט, מגלה שמישהו שם נייר דבק על דלת הכניסה מהחניון לאחד המבנים במתחם, על מנת למנוע את נעילתה. הוא מניח שמדובר באנשי הנקיון, ומסתפק בהסרת הנייר. לאחר מספר דקות הוא מגלה ששוב הושם נייר

דבק על הדלת. הוא מזעיק את המשטרה, והשוטרים תופסים על חם חמישה פורצים במשרדי מטה המפלגה הדמוקרטית הנמצאים במתחם, ועוצרים אותם. למרות שמדובר בפריצה למטה מפלגה בתקופת מערכת בחירות, הפריצה לא נתפסת כחדשות משמעותיות, ובעיתון הוושינגטון פוסט היא מופיעה ככותרת בתחתית העמוד הראשון. שני העיתונאים שהוקצו לכסות את הפרשה היו בוב וודוורד וקארל ברנסטיין, שהיו אז עיתונאים צעירים, בשנות העשרים לחייהם ובתחילת הקריירה שלהם. למחרת חושפים שני העיתונאים שבין העצורים שנתפסו על חם נמצא גם אחד, ג'יימס מקורד ג'וניור, פעיל במפלגה הרפובליקאית וחבר בועדה לבחירה מחדש של הנשיא. הם גם יודעים לספר שבפנקס הטלפונים של מקורד נמצא מספר הטלפון של אחד מיועצי הנשיא. את פריט המידע הזה הם חייבים ל"גרון עמוק", המקור העיתונאי המפורסם ביותר בהסטוריה. מישהו מתוך החקירה הדליף להם לא מעט פרטים, וספק אם ללא סיועו הם היו מצליחים להמשיך ולגלגל את הפרשה. רק בשנת 2005 נחשפה זהותו של "גרון עמוק", היה זה לא פחות ממארק פלט, המשנה ליו"ר האפ.בי.איי . כתגובה לידיעה העיר דובר הבית הלבן שאין לבית הלבן שום כוונה להתייחס למה שהוא הגדיר כ"שוד מדרגה שלישית". במקביל, החל הנשיא לדון כיצד להעביר את חקירת הפריצה מהבולשת הפדרלית לסוכנות הביון המרכזית (הסי.איי.איי). מדובר בפעולה חריגה יחסית, שכן הסי.איי.איי אמור לפעול מחוץ לתחומי ארצות הברית, אך החוק מאפשר לו, בתנאים מסויימים, לפעול בתוך תחומי ארה"ב, בתיאום עם ה-אפ.בי.איי . בשלב זה, איש לא יודע על הדיון הזה. בינתיים וודוורד וברנסטיין ממשיכים לחקור את הנושא, ואז, לראשונה מגלים שיש קשר פיננסי בין החשודים לבין אנשי הנשיא. מתברר שבחשבונו של מקורד הופקדה המחאה בסך עשרים וחמישה אלף דולר, שנתרמה לועדה לבחירה מחדש של ניקסון. הם מפרסמים את הידיעה בראשית אוגוסט 1972, כשלושה חודשים לפני הבחירות. היתה זאת הפעם הראשונה שהתגלה קשר כספי ברור בין אחד הפורצים לאנשי הנשיא. למרות הידיעה הזאת, ולמרות שתי ידיעות נוספות שפרסם הוושינגטון פוסט בספטמבר ובאוקטובר (הראשונה שהתובע הכללי לשעבר בממשל ניקסון ג'והן מיטשל, שהתפטר במרץ 1972 כדי לנהל את מסע הבחירות של הנשיא, עמד בראש קרן חשאית שמימנה פעולות לבחירתו מחדש של הנשיא, והשניה שיועצי הנשיא מארגנים קמפיין של ריגול ושיבוש כנגד המפלגה הדמוקרטית), בשלב זה הוושינגטון פוסט הוא העיתון היחיד שממשיך לעסוק בפרשה הזאת, והציבור הכללי לא באמת מתעניין בכך. בנובמבר 1972 נערכות הבחירות, וכצפוי ניקסון מנצח באופן סוחף. 60.7% מהבוחרים מצביעים עבורו, ורק 36.5% מצביעים בעד היריב הדומקרטי, ג'ורג' מקגוורן.

בינואר 1973 נידונים חמשת הפורצים לשלושים שנה בכלא. השופט שגזר את דינם מציין שאם הם יעבירו מידע נוסף יתכן שגזר הדין יוקל. בשלב הזה מקורד נשבר ושולח מכתב לשופט שבו הוא מודה שהיה עליו לחץ פוליטי מטעם הועדה לבחירתו מחדש של הנשיא להעיד עדות שקר בקשר לפריצה. במקביל נערך משפט בפרשה אחרת, פרשה בה חוקר במערכת הבטחון האמריקאית, דניאל אלסברג, עמד לדין על הדלפת מסמכים המוכיחים שלמרות שניקסון הודיע על צמצום המעורבות האמריקאית בויאטנם, בפועל מתנהלת מדיניות של העמקת המעורבות האמריקאית. במהלך המשפט מתגלה כי שניים מהפורצים לווטרגייט, פרצו למשרדו של פסיכיאטר שטיפל באלסברג, על מנת לנסות ולמצוא חומר שיסייע להשחיר אותו. כעת מתחילה לחלחל ההבנה שלא מדובר על פעולה אחת בלתי חוקית, אלא ככל הנראה על מעבר על החוק כשיטה על מנת לפגוע במי שהנשיא רואה אותו כיריב פוליטי. בעקבות הפרסום התפטרו שני יועצים קרובים לנשיא, והתובע הכללי שהחליף את מיטשל, וכן פוטר יועץ נוסף בשם ג'ון דין. בנוסף, החליט הסנאט להקים ועדה לבדיקת פעולות הועדה לבחירה מחדש של הנשיא. גם התובע הכללי החדש, אליוט ריצ'רדסון, החליט למנות חוקר מיוחד לבדוק את הנושא. כדור השלג החל כעת להתגלגל. ג'ון דין היה היועץ הראשון שהחליט לשתף פעולה עם החקירה, ובעדותו מול ועדת הסנאט הודה שהוא דן עם הנשיא על טיוח הפרשה מספר פעמים. חשוב לציין שעד עתה הנשיא טען שהוא מעולם לא עסק בפרשה, לא לפני הפריצה ולא אחריה. יועץ אחר לנשיא, אלכס בטרפילד, העיד ביולי 1973 בפני הועדה. כאשר הוא נשאל האם יש מערכת הקלטות בבית הלבן, הוא נאלץ, באי רצון בולט לאשר זאת. כעת מבינים כולם שיתכן שיש ראיית זהב בנושא, הקלטה של אנשי הנשיא, שלא לומר של הנשיא עצמו, דנים בפריצה או בפעולות בלתי חוקיות אחרות כנגד יריבים פוליטים. מספר ימים לאחר מכן מורה ניקסון לנתק את מערכת ההקלטות. במקביל מתחיל קרב משפטי בין הנשיא לבין החוקרים. בעוד שהחוקרים דורשים לקבל את ההקלטות, טוען ניקסון שהדבר עלול לסכן את הבטחון הלאומי של ארצות הברית ומסרב. ביולי 1972, הוא מנסה לנסח פשרה לפיה הם יקבלו תעתיק של ההקלטות, הוא מוכן אפילו לאפשר לסנטור דמוקרטי להאזין להקלטות ולוודא שלא מסתירים מהחוקרים מידע מהותי הקשור לחקירה, אולם החוקרים מסרבים לדון בכך. ניקסון הזועם דורש מהתובע הכללי, ריצ'רדסון לפטר את החוקר המיוחד, הוא מסרב וניקסון מפטר אותו (את ריצ'רדסון). בו ביום הוא דורש מסגנו, שהחליף אותו לפטר את התובע המיוחד, גם הוא מסרב ומתפטר כמחאה. כעת דורש ניקסון ממספר 3 בתביעה הכללית, רוברט בורק, לפטר את התובע המיוחד. בתחילה הוא מסרב, אולם לאחר ששני המפוטרים החוששים לגורל התביעה הכללית לוחצים עליו שיפטר את החוקר וישאר בתפקיד הוא מסכים בלב כבד. הארוע הזה מכונה בכנוי המקברי "טבח מוצאי שבת". הטבח הזה לא סייע לניקסון. בורק, התובע הכללי החדש, אמנם פיטר את החוקר המיוחד, אך מינה מיד חוקר חדש תחתיו שפשוט המשיך את החקירה. בנוסף, הצעד הזה עורר את זעמם של הסנאט ושל דעת הקהל בארצות הברית. מפגינים עמדו מול הבית הלבן עם שלטים "צפור כדי להדיח", והנהגים שעברו צפרו על מנת להבהיר לנשיא את דעתם עליו ועל פעולותיו. הלחץ הצבורי והפוליטי על ניקסון ועל האנשים המקיפים אותו גרם לעוד ועוד יועצים ובעלי תפקידים להודות בחלקם ולהתפטר. בנוסף, ביולי 1974 פסק ביהמ"ש העליון של ארה"ב, פה אחד, שעל הנשיא למסור את כל ההקלטות לידי החוקר המיוחד. לאחר שהועברו ההקלטות התגלתה ראיית הזהב: שיחה בין ניקסון לבין ראש סגל הבית הלבן מיוני 1972, שבה הם מתכננים את סיכול החקירה של הפריצה. כעת החל הקונגרס בהליכים להדחת הנשיא. משהתברר שיש רוב לצעד הנדיר הזה, הגיש ניקסון את התפטרותו ממשרת נשיא ארצות הברית ב- 8.8.1974. היתה זאת הפעם היחידה שנשיא אמריקאי נאלץ להפסיק את כהונתו לפני תום הקדנציה. את ניקסון החליף סגנו, ג'ראלד פורד. לאחר מספר ימים בתפקיד, הוא הודיע על חנינה כללית לקודמו, ניקסון, כך שניקסון, בניגוד לחלק גדול מיועציו, מעולם לא הועמד לדין ולא נאלץ לעמוד בפני סנקציות פליליות.

עובדת טריוויה נחמדה 1: כל מטוס השייך לחיל האוויר האמריקאי, המטיס את נשיא ארצות הברית מקבל את הכינוי איר פורס 1. לאחר ההודעה על התפטרותו הוטס ניקסון מוושינגטון לביתו בקליפורניה. כאשר המריא המטוס, עדין לא נכנסה ההתפטרות לתוקף, ולכן הוא המריא עם אות הקשר הנשיאותי. ההתפטרות נכנסה לתוקף כאשר המטוס עוד היה באוויר ובאותו הרגע נשלל ממנו אות הקריאה והוחלף לאות קריאה אחר.

עובדת טריוויה נחמדה 2: ניקסון רץ לנשיאות כאשר לצידו רץ סגנו בקדנציה הראשונה, ספירו אגניו. לאחר הבחירות נאלץ אגניו להתפטר עקב פרשת שחיתות אחרת, שאינה קשורה לווטרגייט, וניקסון מינה סגן אחר תחתיו, את ג'רלד פורד. לאחר התפטרותו של ניקסון הפך פורד לנשיא ארצות הברית. זהו הנשיא היחידי בכל תולדות ארצות הברית שמעולם לא נבחר לא למשרת הנשיא ולא למשרת סגן הנשיא.