כך השפיעו הפרסים על הדואר האמריקאי

אחד המשפטים שמרבית האמריקאים יזהו מיד הוא ""Neither snow nor rain nor heat nor gloom of night stays these couriers from the swift completion of their appointed rounds" ".  המשפט הזה הוא המוטו הלא רשמי של הדואר האמריקאי.  הוא אמנם לא מצוטט במלואו, אבל בהחלט נוכח בסצינה הבאה מתוך סיינפלד:

המשפט הזה לא מוזכר באף חוק הנוגע לדואר האמריקאי, ולא במסמך רשמי המפרט את ה"אני מאמין" או העקרונות של הדואר האמריקאי, אז איך הוא הפך למזוהה כלכך עימו?  כדי לענות על כך, נערוך מסע קטן בהסטוריה.  אנו מתחילים במאה השישית לפני הספירה, בימיה של האמפריה הפרסית.  אנחנו מכירים את האמפריה הפרסית גם מההסטוריה שלנו, של ארץ ישראל ושל עם ישראל, וגם מהתנ"ך, משום שמגילת אסתר וספרי עזרא ונחמיה התרחשו תחת השלטון הפרסי.  לקראת אמצע המאה השישית לפני הספירה, מצליח שליט מקומי בשם כורש לשחרר את השבטים הפרסים משלטון מדי.  לאחר מכן הוא מצליח להשתלט על מדי עצמה.  עד שנת 539 לפנה"ס, כורש הצליח לכבוש את שושן, ולהפוך אותה לבירה שלו, ולהשתלט על ארצות שונות במזרח אסיה, עד אזור הודו של ימינו.  בשלב זה, אגב, הוא עדין לא ממש מורגש בארץ.  רק בשנת 539 לפני הספירה הוא משתלט על האמפריה הבבלית, והופך אגב כך גם לשליט על ארץ ישראל.  את הכרזת כורש ושיבת ציון שבאו לאחר מכן, רובינו כבר מכירים.  עכשיו יש לנו אמפריה פרסית שממשיכה להתפשט, ובשיאה (לקראת סוף המאה השישית לפני הספירה), היא שולטת על שטחים מאזור הודו במזרח ועד לאזור לוב ויוון במערב.  איך פותחת מגילת אסתר? "וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ–שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה." (מגילת אסתר א,1)  זהו תאור של האמפריה הפרסית הגדולה.  למעשה, האמפריה הגדולה ביותר עד לזמנה, ואחת האמפריות הגדולות

שקמו בהסטוריה. גם בימינו יהיה קשה מאוד לנהל אמפריה בגודל שכזה.  אבל תחשבו רגע על העולם העתיק.  אין איטנטרנט, אין טלפון, אין טלגרף.  כאשר יש התקוממות באזור מסויים, איך השלטון המרכזי ידע על כך במהירות האפשרית?   בדיוק לצורך הזה הקימו הפרסים את אחת ממערכות הדואר הראשונות.  דואר שלמעשה שירת את השלטון בלבד בשלב זה, ונשא מסרים בין שושן הבירה לבין שאר אזורי הממלכה.  נחזור רגע למגילת אסתר.  מספר פעמים מוזכרת הפצת דבר המלך באמצעות אותה מערכת דואר במגילת אסתר.  בפעם הראשונה כאשר המלך מחפש מלכה חדשה במקום ושתי, שהפרה את הוראתו להגיע למשתה שערך: "וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ–אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ ", (מגילת אסתר, א, 22).  בפעם השניה, כאשר המן שולח את ההוראה להרוג את היהודים בי"ג באדר, כאן אגב כבר מסופר שההוראה נשלחה על ידי רצים, מן הסתם אותם רצים שעבדו בשירות הדואר הפרסי: " וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ–לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; "(מגילת אסתר, ג', 13).  בפעם השלישית שמערכת הדואר הפרסית מוזכרת, יש מעט יותר פירוט.  לאחר שמרדכי כותב איגרות אל יהודי האמפריה ומספר בהם על תלייתו של המן ועל הוראת המלך המאפשרת ליהודים להתגונן, ולהלחם נגד אויביהם, הוא מפיץ את האגרות: "וַיִּכְתֹּב, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיַּחְתֹּם, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים–בְּנֵי, הָרַמָּכִים" (מגילת אסתר, ח' 10).  אנו מבינים שיש רצים מיוחדים עם סוסים.  אגב, "הסוסים רכבי הרכש" מפורש בידי חלק מהפרשנים כסוסים רכוש המלך, שוב, סימן למערכת ממלכתית, או ליתר דיוק מלכותית.

המאה השישית לפני הספירה עד תחילת המאה החמישית לפני הספירה מאופיינת במלחמה בין יון לפרס.  המלחמה שהסתיימה בגירוש הפרסים מיון בשנת 479 לפני הספירה, נחשבת לאבן דרך משמעותית בהסטוריה של יון, ובעקבותיה הפכה אתונה למעצמה, ונזרעו הזרעים למלחמות הפלופנסיות בינה ובין ספרטה. בשל השפעת התרבות היוונית על התרבות המערבית, יש הרואים בנצחון היווני על הפרסים לא רק כארוע שהשפיע על ההסטוריה היוונית, אלא כאחד הארועים שמשפיעים על העולם עד לימינו אנו.  בשנת 485 לפני הספירה, זמן קצר לפני גירוש הפרסים מיון, נולד הרודוטוס, שנחשב לאבי ההסטוריה או ההסטוריון הראשון.  הרודוטוס כתב ספר הסטוריה מקיף מאוד על המלחמה בין יון לפרס, ובין היתר הוא מתאר את מערכת הדואר הפרסית:

אין בין בני התמותה מוסד מהיר יותר משליחים אלה, והוא המצאת הפרסים. אומרים, שמספר הסוסים והאנשים המוצבים הוא כמספר הימים שאורכת הדרך, כשלכל קטע דרך יומי מוקצבים פרש וסוס. אותם לא יעצור לא שלג ולא גשם, לא חום ולא לילה מלעשות את הדרך המוטלת עליהם במהירות המרבית. השליח הראשון מוסר את השליחות לשני, והשני לשלישי; וכך היא עוברת מאיש לרעהו, כמו אצל היוונים במירוץ הלפידים הנערך לכבוד הֶפַאיסְטוֺס (Hephaistos, אל הנפחים ומלאכת הידיים היווני).  הפרסים קוראים לדואר סוסים זה אַנְגַארֵיאוֺן

הרודוטוס: הסטוריה, ספר שמיני, פסקה 98

אם כך, זהו המקור הראשוני של המוטו הלא רשמי של הדואר האמריקאי.  לא צריך להיות מומחה גדול, כדי להבין את הקשר בין דואר לבין הציטוט הזה, אבל בכל זאת מסקרן מעט כיצד התגלגל דווקא הציטוט הזה להפוך למוטו הלא רשמי של הדואר האמריקאי?  התשובה נעוצה, שלא לומר חקוקה, בסניף הדואר הראשי של ניו-יורק.  הבניין נבנה בין השנים 1911 – 1914.  האדריכל של הבניין היה ויליאם מיצ'ל קנדל (William Mitchell Kendall), שהיה חובב יון הקלאסית, ולכן שילב בבניין שני מוטיבים יוונים:  האחד חזית עם עמודים קורינתים, והשני מעליהם הוא חקק את התרגום לאנגלית של המשפט הלקוח מתאור הדואר הפרסי על ידי הרודוטוס.

אנקדוטה משעשעת הקשורה למוטו של הדואר ולבחירות האחרונות לנשיאות.  טראמפ התנגד באופן נחרץ להצבעה באמצעות הדואר, בטענה שזהו פתח לזיופים.  לאחר שלא הצליח לאסור על ההצבעה בדואר, החליט טראמפ להקפיא תקציבים ולייבש את הדואר, כך שהוא לא יהיה אמין, ואנשים ירתעו מלהצביע בדואר.  נסיונותיו של טראמפ לייבש את הדואר מסיבות פוליטיות, גרמו לכעס בקרב מתנגדיו, ואחת מחברות הקונגרס האמריקאי, צ'רי באסטוס (Cheri Bustos)הגיבה על כך באופן שנון למדי: " Neither snow nor rain nor heat nor gloom of night stays these couriers’ – and on my watch, neither will the Trump Administration.”  היא לא היתה היחידה, גם הקליפ הבא, שפורסם על ידי מתנגדי טראמפ משתמש במוטו של הדואר:

כך התגלגל תיאור הדואר הפרסי, אגב תיאור המלחמה בין יוון לפרס אי שם בתקופה העתיקה על ידי הרודוטוס, למוטו הלא רשמי של הדואר האמריקאי במאה העשרים (והעשרים ואחת), ואפילו התגלגל לויכוח בין תומכי טראמפ למתנגדיו.