לפני כשבוע פרסמתי פוסט על פיצוץ מלון המלך דוד, ועל נסיונותיו של סגן מפקד הפעולה, היינריך ריינהולד (שכינויו המחתרתי היה "ינאי") להכשיל את הפעולה. מי שלא קרא את הפוסט המקורי, מומלץ שיקרא אותו לפני קריאת הפוסט הנוכחי, למרות שהפוסט הזה יכול לעמוד בפני עצמו, וניתן להבינו גם ללא קריאת הפוסט האמור.
התנהגותו המוזרה של היינריך ריינהולד במהלך פעולת פיצוץ מלון המלך דוד לא גרמה, למרבה הפלא, לחשדות כנגדו. איש לא שאל את עצמו מדוע ריינהולד היה עצבני ומתוסכל כאשר לא ניתן לו לבצע שיחת טלפון מיד לאחר קבלת התדריך לפעולה. גם אובדנם המוזר של הנפצים על ידי ריינהולד במהלך הפעולה לא הרימו סימן שאלה, וכך גם ה"פאניקה" שאחזה בו כאשר חשב שראה את הבריטים מגיעים למסדרון מיד לאחר שנמצאו הנפצים. כל אלה נתפסו כסמפטומים של לחץ או טעויות אנוש אבל לא התגבשו לידי תמונה או חשד של בגידה. ריינהולד המשיך בפעולתו כסוכן בריטי באצ"ל כאילו לא ארע דבר.
אנו עוברים כעת לאוקטובר 1946, כארבעה חודשים לאחר פיצוץ מלון המלך דוד. האצ"ל מחליט להתקיף את תחנת הרכבת בירושלים. מפקד הפעולה הוא אותו ריינהולד, ששימש כסגן מפקד הפעולה במלון המלך דוד. כעשרים וארבע שעות לפני הפעולה, אמורים משתתפיה לעבור לסגר במקום מסתור של האצ"ל. ריינהולד לא מגיע למקום. אנשי האצ"ל מגיעים לדירה ברחביה, בה הוא שכר חדר, אך הוא לא נמצא בדירתו, ובעלת הבית מספרת שהוא נעדר מהדירה מזה כיום. הם מסיקים שהוא כנראה נעצר על ידי הבריטים. הפעולה לא מתבטלת, ובמקומו מונה מפקד אחר למבצע – אליהו לוי, שכינויו המחתרתי היה "אביאל". למרות שההכנות לפעולה נמשכות, מפקד האצ"ל בירושלים, יצחק אבינועם מודאג. הוא אינו חושד עדין שמדובר בבגידה, אך חושש שמא ריינהולד נעצר על ידי הבריטים, והוא עלול להשבר בחקירה או לפלוט דבר מה בטעות. הוא מחליט לעכב את הפעולה ושולח את אחד מלוחמי האצ"ל, סולומון, לסייר באזור תחנת הרכבת ולבדוק האם יש שם משהו חריג. סולומון חוזר ומספר שהכל נראה שגרתי. אבינועם מחליט להמשיך ולעכב את הפעולה וכעבור כשעה שולח שוב את סולומון לסייר בתחנה. סולומון שוב מדווח שהכל תקין. אבינועם ממשיך לעכב את הפעולה בעוד הלוחמים ערוכים לבצוע, ושולח את סולומון לסיור שלישי באזור התחנה. סולומון חוזר, וניגש לאבינועם שכבר ישב במונית ש"הוחרמה" (יחד עם מונית נוספת) לטובת הפעולה בשעות הבוקר. הוא מדווח לאביאל, מפקד הפעולה שהכל בסדר. כאן מתרחשת אי הבנה. בעוד שסולומון מתכוון שהכל נראה שגרתי באזור התחנה, אביאל מבין שמדובר באישור לבצוע הפעולה, נותן את האות, ושתי המוניות מתחילות לעשות את דרכן לכיוון התחנה, עוד בטרם אבינועם מאשר את ביצועה. אבינועם שזועם על סולומון מורה לו לנסות ולעצור את הפעולה, אך לשוא, המוניות החלו את דרכן וסולומון לא הצליח להדביקן.
עם הגעת המוניות לתחנה יוצאים מאחת המוניות אביאל, מפקד הפעולה הלבוש בחליפה נאה, ואיתו לוחמת האצ"ל סימה פליישהקר לבושה בשמלה חגיגית. הם משחקים זוג טרי היוצא לירח דבש, תחפושת שמטרתה לאפשר להם לשאת שלוש מזוודות כבדות מבלי לעורר חשד. מיד עם צאתם מהמונית ניגשים שני לוחמי אצ"ל אחרים המחופשים לסבלים ערבים על מנת לסייע להם לקחת את המזוודות ולהכניסן לתחנה. הסבלים מניחים את המזוודות זאת על גבי זאת, בתוך התחנה. לאחר מכן אביאל מפעיל את המטענים, בעוד סימה ניגשת לקופה ובשלווה גמורה קונה כרטיסים לנסיעה ברכבת. לאחר קניית הכרטיסים, ניגשת סימה פליישהקר למזוודות, ומוציאה מעין מפה עם הכיתוב "זהירות מוקשים" בעברית, אנגלית וערבית וסמל האצ"ל ופורסת אותה על המזוודות. כעת נותר לה, לאבינועם ולמאבטחי האצ"ל להסתלק מהמקום, לפני שמישהו יבחין בנעשה. אלא שכאן התוכנית מתחילה להשתבש. שוטר ערבי שקולט את הנעשה אוחז בה בחוזקה, בידו השניה מצביע על המזוודות ושואל "מה זה?". סימה לא מאבדת את עשתונותיה ומנחיתה בפניו אגרוף. מיד מתחילה להתפתח קטטנה המונית בתחנה. אחד ממאבטחי האצ"ל שולף תת מקלע ומתחיל לירות באוויר על מנת לפזר את המהומה ולאפשר ללוחמי האצ"ל לברוח. בתחילה נראה שתוכניתו הצליחה, הערבים בורחים מהתחנה, אנשי האצ"ל רצים אל מחוץ לתחנה ועולים על המוניות. אלא שכאן מתחילה לנחות עליהם אש תופת. המוניות מתחילות לנוס בנסיעה מהירה ופראית, אך כלי רכב של הצבא הבריטי רודפים אחריהן תוך כדי ירי מאסיבי לכיוונם. הנהג של סימה ואביאל, מאיר פיינשטיין (אם השם מוכר זה לא מקרי, וגם עליו יתכן שאכתוב פוסט בהמשך) חוטף מספר כדורים בידו וממשיך בנהיגה ביד אחת. עוד שניים מיושבי המונית נפצעו גם הם. כאשר המונית מגיעה לשכונת ימין משה, הם נוטשים אותה ונסים בתוך השכונה עד שנכנסים לאחד הבתים שגרים שם זוג קשישים. תוך כדי מנוסתם הם לא שמים לב שהפצעים המדממים שלהם משאירה לכוחות הבריטים הרודפים אחריהם סימני דרך ברורים לאן הם ברחו. סימה מתחילה לטפל במאיר פיישנטיין הפצוע, כאשר נער צעיר נכנס לבית ומדווח לה שהבריטים עוקבים אחרי סימני הדם. היא מבקשת מהנער שיפזר עפר על סימני הדם, ויוצאת בעצמה מהבית על מנת לבדוק את המצב. היא מגלה שהבריטים נמצאים בסמוך מאוד לבית, ומבינה שאין באפשרותה להציל את פיינשטיין. היא מתכופפת כביכול כדי לשרוך את נעליה, ובכך מסתירה את הקרעים בשמלתה קרעים שנוצרו כאשר נאבקה בשוטר הבריטי וכן כאשר קרעה פיסה מהשמלה על מנת לחבוש את אחד הפצועים במהלך הנסיעה. פיינשטיין ודניאל אזולאי הפצועים נתפסו על ידי הבריטים. סימה לא מאבדת את שלוות רוחה. היא מטמינה את האקדח במקום מסתור בתוך השכונה ומתחילה בהליכה מתונה ושלווה לכיוון הכביש הראשי, שם היא עולה על אוטובוס שיביא אותה למרכז העיר. בעודה נוסעת באוטובוס נשמע קול פיצוץ אדיר. היא מבינה שהמטענים התפוצצו. הבריטים ניסו לנטרל את המטענים, אך הם התפוצצו בזמן שהחבלן טיפל בהן. החבלן עצמו נהרג בפיצוץ, ונזק משמעותי נגרם לתחנת הרכבת.
נוסעי המונית השניה הצליחו לחמוק בתחילה מהמעקב הבריטי, אולם נתפסו לאחר זמן מה במרכז העיר. הם הועמדו לדין אולם יצאו זכאים משום שבניגוד לפיינטשיין ואזולאי, לא ניתן היה להוכיח את השתתפותם במבצע.
מיד כאשר מקבל אבינועם דיווח על מה שארע, הוא מבין שהיה כאן מארב בריטי מתוכנן. במקביל הוא מקבל הודעה על פשיטה של הצבא הבריטי על מחסני נשק של האצ"ל, מחסני נשק שריינהולד הכיר. כעת הפרטים הללו מתחברים לתמונה ברורה. גם פשיטות על מקומות המגורים של מספר אנשי אצ"ל שהריינהולד הכיר וידע היכן הם גרים מחזקים את התמונה. בדיעבד מסתבר שהתנהגותו המוזרה של ריינהולד בפיצוץ מלון המלך דוד לא היתה תוצאה של לחץ או מתח נפשי, והיעדרותו מהפעולה הנוכחית גם היא אינה מקרית. ריינהולד מחבל בפעולות האצ"ל ומעביר ידיעות לבריטים. אבינועם מעביר פתק למפקדת האצ"ל, שנמצאת בתל אביב ובו שתי מילים: "ינאי סרח".
האצ"ל חיפש את ריינהולד, אך הוא נעלם כאילו נבלע באדמה. בחיפוש בחדרו הם גילו שהוא ניהל במקביל רומן עם מספר נערות, אך לא היה להם מושג להיכן הוא נעלם. לאחר זמן מה הם גילו שאימו מתגוררת בכפר יונה, מעקב אחר דברי הדאר שלה גילה שריינהולד שולח לה מכתבים מבלגיה. הבריטים, כך מסתבר, הבינו שהוא נשרף, וחייו בסכנה והטיסו אותו לבלגיה. אנשי האצ"ל באירופה מחליטים להמשיך ולחפש אותו בבלגיה. במרץ 1947 מבקר בבלגיה ד"ר שמשון יוניצ'מן, ראש המזכירות העולמית של ברית הצה"ר. אנשי האצ"ל מבקשים ממנו שיארגן אזכרה להרוג המלכות הראשון, שלמה בן יוסף. הם מקווים שריינהולד יגיע לטקס. עם סיום הטקס ניגש צעיר בלונדיני ליוניצ'מן, ומספר לו שהוא היה פעיל בבית"ר. אחד מאנשי האצ"ל מזהה אותו מיד, היה זה ריינהולד. מיד לאחר מכן הוכנס ריינהולד לרכב עם פעילי האצ"ל. הם חבטו בראשו בקת אקדח על מנת להמם אותו. מהר מאוד הם גילו שמכונית נוספת עוקבת אחריהם. הם החלו בנסיון לברוח מהרכב העוקב, אך נכנסו לרחוב ללא מוצא. הם עוד הספיקו לזרוק את האקדח מהרכב לתעלה, ומיד לאחר מכן נתפסו נעצרו כל יושבי המכונית, כולל ריינהולד עצמו, אך הוא הועבר לידי הבריטים לאחר יומיים. מאז אין ידיעה וודאית על גורלו. שאר נוסעי הרכב נשפטו על חטיפה ונידונו לתקופת מאסר קצרה. הם שוחררו באמצע שנת 1949.
מה עשה ריינהולד לאחר הארוע בבלגיה, וכיצד התנהלו חייו? קיימות מספר שמועות לגביו. שמועה אחת טוענת שהוא אותר בבריטניה זמן קצר לאחר קום המדינה, וכאשר יוצאי האצ"ל הציעו לבגין לפעול לחיסולו, בגין סירב בטענה שהאצ"ל כבר פורק ואינו קיים יותר, וכעת זהו תפקידה של מדינת ישראל להפרע מבוגדים, לא של יוצאי האצ"ל. אמנם זוהי גישה שמאוד מתאימה לבגין, אבל לא הצלחתי להבין האם מדובר בארוע מאומת, או בשמועה לא מבוססת. קיימות שמועות אחרות, שידוע לי שהן מעולם לא אומתו. אחת מהן טוענת שהוא חזר לארץ ואף שירת בצה"ל כקצין. שמועה אחרת אומרת שהוא עבר לארה"ב, ובתקופת הצנע אף עסק בהברחת גרביוני ניילון למדינת ישראל. כאמור שתי השמועות הללו, מעולם לא אומתו או נשללו. בשנת 2005 פרסמה אחותו, אווה ברלין, הודעה בג'ואיש טלגרף, בה היא מחפשת את אחיה שלא יצר עימה קשר במשך עשרות שנים. לא ידוע על הצלחה שלה לאתר אותו או לגלות דבר מה על גורלו. עד כמה שידוע לי קורותיו והמשך חייו של ריינהולד נותרו עד היום כתעלומה.
הבלוג של שמוליק 
פוסט מרתק שגם מגלה סודות וגם משאיר טעם של עוד. סופו הלא ידוע של האיש מסקרן מאוד. תודה.
אהבתיLiked by 2 אנשים