נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך (לא פעיל, לצערי.  אי אפשר להתעלם מהפרשי ההכנסה בין הוראת דרך לבין עבודתי הנוכחית במחשבים).  הבלוג הזה מחבר מספר אהבות גדולות שלי: ארץ ישראל, הסטוריה ובולים.  כן, רוב חיי אני אוסף בולים, ואם למישהו זה נראה מעט ילדותי או משעמם, אני מציע לו לנסות ולקרוא פוסט או שניים במדור בולאות.  הסיפורים מאחורי הבולים יכולים בהחלט לשמוט את הלסת גם למי שמעולם לא שקל לאסוף בולים.  החלק ההסטורי של הבלוג מוקדש לספורים מעניינים מההסטוריה.  לא תמצאו שם מאמרים כבדי ראש המנתחים מקורות ומנסים לאבחן תהליכים הסטורים.  מאמרים שכאלה, שבוודאי שאינני מזלזל בהם, מתאימים יותר למי שעוסק בתחום: הסטוריונים, סטודנטים להסטוריה ולפעמים גם לחובבי הסטוריה שמעוניינים להעמיק את ידיעתם בתחום.  אני פונה יותר לקהל הרחב, ומתאר ארועים או אנשים שעשו הסטוריה באופן פחות אקדמי.  אני נתלה כאן באילן גבוה, פרופסור מיכאל הרסגור, זכרו הטוב לברכה, שאמר שהסטוריה בלי סיפורים זה כמו אוכל בלי רוטב.  אז אני משאיר את האוכל הרציני לשפים בעלי הידע והנסיון, ומנסה להתרכז ברוטב.  אם מישהו מהקוראים ילמד דבר חדש על ההסטוריה שלנו, או על רומא או על כל נושא שאכתוב עליו, עשיתי את שלי.  אם מישהו גם יסתקרן ויחפש חומר נוסף על הנושאים שאעלה, אז וואוו, עשיתי את שלי ביג טיים!

המדור "על הדרך" מתאר מקומות שאנשים עוברים לידם, והרבה פעמים לא מודעים לסיפור מאחורי המקום.  זה יכול להיות בית חולים שהוקם על ידי אציל צרפתי עוד במאה ה- 19, ופעיל עד ימינו. זה יכול להיות גשר בין כ- 750 שנה בכניסה ללוד, שלמרות גילו הקשיש, מכוניות ממשיכות לנסוע עליו (פעם ידעו לבנות בארץ הזאת!).  זה יכול להיות מערת קבורה מימי בית שני שמסתתרת בגן הבוטני של האוניברסיטה העברית, ושהיה נסיון להפוך אותה לפנתאון הלאומי. אני מניח שהבנתם את העקרון, המדור מספר על אתרים נקודתיים, שיתכן שאתם בעצמכם עוברים שם, אולי אפילו כמעט מידי יום ביומו, ולא תמיד ידעתם שיש שם סיפור מעניין.    

אז זהו, אני מקווה להעלות פוסטים לבלוג הזה, מקווה שאתם תיהנו מהם, וכפי שכתבתי, אם תיהנו מהקריאה וגם תלמדו ממנו דבר או שניים על ההסטוריה או על ארץ ישראל, אז אני את שלי עשיתי.