פברואר 1948.  בעוד כשלושה או ארבעה חודשים, הבריטים יעזבו את ארץ ישראל.  השירותים השונים של המנדט לאזרחים (הערבים והיהודים) כבר מתחילים לחשב את קיצם לאחור.  בין היתר, הבריטים מתחילים לצמצם את שרותי הדואר הבי"ל לארץ ישראל וממנה.  בהתחלה, הם מבטלים שרותים שרוב האנשים כלל לא משתמשים בהם, ולאט לאט מתבטלים שרותים שיותר רלוונטים למרבית התושבים.  כך למשל בסוף פברואר הופסקה הנפקת המחאות דואר (Imperial Money Order Service), מעין מקבילה דוארית של צ'ק בנקאי.  ב- 15.3 הופסק שירות דואר חבילות בי"ל מארץ ישראל לחו"ל.  לקראת סוף החודש, ב- 25.3 הופסק שירות הדואר הימי לארץ ישראל, ובמהלך אפריל הופסק שירות דואר האוויר בין ארץ ישראל לעולם (בשני שלבים, בתחילה דואר אוויר רשום, ובסוף חודש אפריל הופסק לחלוטין דואר אוויר).  יש לציין שעוד לפני הפסקת קשרי הדואר בשלהי תקופת המנדט, כבר היו בעיות קשות בדואר בין ארץ ישראל לבין העולם.  חלק מטיסות הדואר עברו דרך מצרים.  המצרים החלו כבר לפני הפסקת השירות להחרים את שקי הדואר שיועדו לארץ ישראל, להוציא מתוכם את דברי הדואר שמוענו לישובים יהודים, להעביר אותם צנזורה, ובמקרה הטוב להחזירם לשולח.  הטיפול של המצרים בדואר שמוען לארץ ישראל גרם לחלק מהמדינות לנתק ביוזמתם את שרות הדואר בינם לבין ארץ ישראל, אפילו לפני ניתוק הדואר על ידי הבריטים, בסוף אפריל 1948. 

מעטפה שנשלחה מאיטליה לתל אביב ב- 29.4 (יום לפני הפסקת השירות על ידי הבריטים), יורטה במצרים, ועברה צנזורה. בצד ימין ניתן לראות את הדבקת המעטפה על ידי הצנזורה לאחר פתיחתה, והחותמת העגולה מתחת לכתובת השולח (PIAZZA CAMPETTO 3), היא חותמת צנזורה.
מטעפה שנשלחה באמצעות דאר ימי מארצות הברית לתל אביב, לאחר הפסקת השירות על ידי הבריטים, הוחתמה על ידי הדואר האמריקאי בחותמת "SURFACE MAILS SUSPENDED, RETURN TO SENDER"

חשוב להבין שלמרות שבשנים האחרונות איננו מקבלים כמעט מכתבים, ורוב התקשורת מתבצעת באמצעות ווטצאפ, מסרונים או דואר אלקטרוני, הרי שבמאה הקודמת, בוודאי באמצעה, כאשר טלפונים היו נדירים, ואינטרנט וסלולרים כלל לא היו קיימים, הדואר היה אמצעי התקשורת הנפוץ ביותר בין אנשים מרוחקים.  לא היה זה נפוץ שאנשים שגרים באותה עיר, היו שולחים אחד לשני דואר.  החשיבות של הדואר היתה אז גדולה הרבה יותר מחשיבות השירות הזה היום.  במשרדי הסוכנות היהודית בניו-יורק, ישב יהודי חכם בשם גוטליב המר (Gottlieb Hammer).  המר הבין כבר בינואר, שיחד עם המנדט יסתיימו גם קשרי הדואר של הישוב היהודי עם מדינות העולם.  הוא לא יכל לדאוג לכל העולם, אבל הוא החליט לדאוג להמשך שרותי הדואר בין הישוב והמדינה החדשה שתקום, לבין ארצות הברית.  בארכיוני הסוכנות היהודית, יש מכתב שהוא שלח לזאב שרף, מי שיהיה מזכיר הממשלה הראשון של מדינת ישראל (והאיש שארגן את טקס הכרזת המדינה ב- 14.5.48), שבו הוא מביע את דאגתו מהפסקת קשרי הדואר הצפויה.  בשלב מסויים הוא בדק את האפשרות להמשיך את קשרי הדואר באמצעות הצלב האדום הבי"ל או לשכת מסחר כלשהי, אבל התברר לו  שהדבר אינו אפשרי.  ב- 26.4 המר שלח מברק ובו הוא מודיע למשרדי הסוכנות היהודית בירושלים, שהוא מתכוון לאסוף את דברי הדואר האמריקאים שמיועדים לישוב היהודי בארץ ישראל, ולשלוח אותם לארץ כמטען רגיל, ולא כדברי דואר.  למה גוטליב המר החליט להתייחס לדואר כאל מטען רגיל?  אז (וגם היום) היו פרוטוקלים ברורים למשלוח דברי דואר.  הפרוטוקלים הסדירו את חתימת שקי הדואר, הטפסים הנלווים, הסדרי התשלום (זה לא מקרי שכאשר אנחנו שולחים דואר לחו"ל אנחנו משלמים רק לדואר ישראל, או כאשר אנחנו מקבלים דואר מחו"ל, איננו נדרשים לשלם לדואר ישראל), הכרה הדדית בין שרותי הדואר השונים, חלוקת אחריות בינהם וכד'.  מה שהמר החליט לעשות זה להתעלם מכל הפרוטוקולים הללו, ופשוט לשלוח את דואר, על אחריות השולח, כמטען רגיל, ולא כדואר.  לצורך זאת הוא רשם חברה בשם PEDI, ראשי התיבות של Palestine Emergency Delivery Inc, והחל בהכנות.  מהר מאוד החלו להתאסף אצלו מכתבים שמוענו לישוב היהודי בארץ ישראל, אך עם הפסקת שרותי הדואר לא היה איך להעבירם. 

על מנת להבין עד כמה חכם היה גוטליב נבדוק מה קרה למי שרצה לחדש את קשרי הדואר בדרך המלך, ז"א לכנון קשרי דואר רשמיים בין המדינה הצעירה לעולם.  חברת התעופה ההולנדית, KLM שתפעלה טיסות דואר בין אירופה לארץ ישראל ניסתה לחדש את קשרי הדואר.  הנציג שלה בארץ ישראל פנה לסוכנות היהודית, כבר ב- 7.5, עוד בטרם קמה המדינה, וביקש אישור לחידוש קשרי הדואר באמצעות KLM.  רק כחודש לאחר מכן, ב- 6.6.48 הצליח מנהל הדואר מטעם המדינה החדשה, לארגן עבור KLM את אישורי הנחיתה בשדה דב בתל אביב ובנמל התעופה בחיפה (שדה התעופה בלוד, מה שהיום אנו מכירים כנתב"ג היה בשלב זה בידי הערבים.  הוא ישוחרר רק בחודש יולי, במהלך מבצע דני).  טיסת הדואר הראשונה של KLM המריאה מאירופה בלילה של ה- 19.6 ונחתה בישראל ב- 20.6.  המר, שכאמור, הבין את הקשיים בארגון קשרי דואר פורמלים, פשוט החליט להתעלם לחלוטין מפרוטוקולים של קשרי דואר, ולשלוח את הכל כמטען רגיל.  זאת הסיבה שהוא הצליח לארגן את העברת הדואר במהירות יחסית ל- KLM, למרות הרצון הטוב הן מצד KLM ובטח מטעם שרותי הדואר של הישוב (ולאחר מכן של המדינה הצעירה). 

ב- 20.5, לאחר שהמר הקים את PEDI, הוא פרסם הודעה בניו-יורק טיימס, שבה הודיע שהוא יעביר מכתבים לישראל באמצעות מטוסים חכורים על אחריות השולח.  מכיון שלא היו בשלב זה קשרי דואר בין ישראל לבין ארצות הברית, אמריקאים שרצו לשלוח מכתבים לישראל העבירו את המכתבים ל- PEDI. החוק בארצות הברית איפשר לחברה לעסוק בהעברת דברי דואר בתנאי שבנוסף לתשלום לחברה, המכתבים יבוילו בבולים אמריקאים שיוחתמו (וכך ימנע שימוש חוזר בהם).  PEDI פשוט דרשה לשלוח אליה מעטפות שיכילו את המעטפות המבויילות הממוענות לישראל, וכן תוספת תשלום עבור השירות.  המשלוח היה באחריות השולח, ולא באחריות PEDI, ולכן הוא לא כלל דאר רשום, אך כלל גם חבילות (אם כי לא ידוע לי על חבילות שנשלחו באמצעות השירות).  המשלוח הראשון של PEDI הוטס מארצות הברית לאירופה כבר ב- 21.5.48, יום לאחר הפרסום בניו יורק טיימס.  המר דאג לחותמת מיוחדת של השרות וכן לחותמת עבור הטיסה הראשונה של דברי דואר לישראל.  דברי הדואר הגיעו לרומא (לא ברור אם היתה זאת טיסה ישירה לרומא, או שהם עברו עוד מדינה או מדינות בדרך), אבל אז גילה גוטליב שלא רק דואר קשה להעביר למדינה החדשה, גם מטען רגיל.  כשבוע וחצי "נתקעו" דברי הדואר ברומא.  לבסוף ב– 1.6.48 הועברו שקי הדואר לידי חברת התעופה הצ'כוסלובקית, ואלה הטיסו אותם לישראל ביום המחרת, ה- 2.6.48 (זוכרים את KLM? בשלב הזה הם עדין חיכו לאישורי נחיתה במדינה החדשה).  אגב, הבחירה בחברת התעופה ההצ'כוסלובקית לא היתה מקרית, היא כבר החלה לפני כן להעביר דברי דואר באופן לא רשמי בין ישראל לבין אירופה.  נציג החברה בישראל, ג'ורג' טוזינג עשה מאמצים רבים להעביר את הדואר, כולל שיחוד פקידי דואר באירופה.  לאחר שהצליח להעביר דואר בתחילת מאי ניסו הצרפתים להעביר דואר לישראל.  ב- 14.5.48 נחת מטוס צרפתי בשדה דב.  טוזינג, הזהיר אותם שצפויה התקפה מצרית על שדה דב, ויעץ להם לא להשאיר את שם את המטוס.  הם התעלמו מאזהרותיו, והמצרים אכן הפציצו את שדה דב ופגעו במטוס הצרפתי.  הצרפתים לא חזרו לנסות ולהטיס דברי דואר לישראל, ואילו חברת התעופה הצ'כוסלובקית פשוט החלה לנחות בנמל התעופה בחיפה במקום בשדה דב.  וכך, ב- 2.6 נחת בחיפה מטוס צ'כוסלובקי, שפרק את שק הדואר של PEDI.  בנמל התעופה בחיפה לא חיכה אף נציג של הדואר לשק של PEDI.  ג'ורג' טוזינג נסע מתל אביב לחיפה, אסף את שק הדואר, חזר לתל אביב, פתח את השק, והוא, אישתו והמזכירה שלו החלו להחתים את כל המעטפות בחותמת של חברת התעופה.  כאשר נשאל לאחר מכן מדוע עשה זאת הוא השיב שהחברת התעופה הצ'כוסלובקית היא שהביאה את שק הדואר לישראל, והוא רצה לתת לה את הקרדיט על כך.  למחרת בבוקר הביא טוזינג את השק לבית הדואר המרכזי בתל אביב.  כאן החלה קומדיה של טעויות.  כאשר ראו אנשי הדואר שק דואר מארצות הברית, הם הסיקו שהאמריקאים כוננו קשרי דואר עם המדינה החדשה.  מרוב התרגשות הם לא שמו לב לא לכך שהשק היה פתוח ושלא היו מצורפים אליו מסמכים רשמיים.   מנהל הדואר בתל אביב הודיע למנהל הדואר במדינת ישראל שחודשו קשרי הדואר בין ישראל לאמריקאים. מנהל הדואר בישראל שלח מברק לדואר האמריקאי שבו הוא הודה להם על חידוש שרות הדואר, אישר את קבלת דברי הדואר שהועברו על ידי PEDI, הבטיח את חלוקתם לנמענים, הוסיף שנמלי האוויר והים של המדינה החדשה פעילים וביקש אישור שהדואר האמריקאי מכיר בבולי ישראל ושניתן לשלוח דברי דואר לארצות הברית.  מיותר לציין שאנשי הדואר האמריקאי לחלוטין לא הבינו על מה מדובר.

מעטפה שנשלחה בטיסה הראשונה של PEDI. ניתן לראות ש-PEDI החתימה אותה בתאריך 21.5, ושמספרה הסידורי הוא 236 (בטיסה הראשונה הוטסו קרוב ל- 1300 מעטפות, כך שגם המספר הסידורי מתאים). בנוסף הוחתמו כל המעטפות הללו בחותמת מיוחדת לכבוד הטיסה הראשונה של PEDI לישראל. החותמת האחרונה היא החותמת של חברת התעופה הצ'כוסלובקית, שהחתים הנציג שלה, ג'ורג' טוזינג, לפני שהעביר את שק דברי הדואר לסניף הדואר המרכזי של תל אביב.

PEDI המשיכה להפעיל שרות דואר, ועד סוף יוני הם העבירו למעלה מ- 25,000 דברי דואר.  ביולי הם הפסיקו למספר את דברי הדואר, כך שלא ידוע המספר המדויק של דברי הדואר שעברו דרך PEDI.  למרות שהדואר האמריקאי הודיע על חידוש קשרי הדואר בין ישראל לארצות הברית כבר ב- 28.6, PEDI המשיכה לפעול גם בחודש יולי.  למה? לא ברור.  המשלוח האחרון של PEDI, שידוע עליו בוודאות הוא מה- 28.7, חודש לאחר חידוש השירות בין ישראל לארצות הברית, אם כי יש הטוענים שהיו משלוחים גם בתאריכים מאוחרים יותר.