כך בוטלה (והוחזרה) המלוכה בבריטניה

מאז ומתמיד, כך נראה לנו, היתה בריטניה ממלכה. למעשה, אני חושב שהאסוסיאציה הראשונה של מרבית האנשים ששומעים את המושג "בריטניה" היא אליזבת השניה, המלכה ששלטה מעל 70 שנה בממלכה, ושנפטרה יומיים לפני פרסום הפוסט. אבל, במהלך המאה ה- 17, למשך תקופה קצרה של כ- 12 שנה, קרא אוליבר קרומוול תיגר על הגדרתה של בריטניה כממלכה. הוא הצליח להשתלט על הממלכה, לבטל את המלוכה ולהוציא להורג את המלך, צ'ארלס הראשון. עברו 12 שנים בדיוק, ובאותו תאריך בו הוצא צ'ארלס הראשון להורג (אך 12 שנים מאוחר יותר), 30.1.1661 הוצא קרומוול עצמו להורג על ידי המלך (משפט שרומז על כך שהמלוכה שבה לאחר תקופה קצרה). בניגוד לצ'ארלס הראשון, ההוצאה להורג של קרומוול לא באמת שינתה את מצבו, משום שהוא מת כבר בשנת 1658. לא, לא טעיתי בהקלדה. קרומוול מת, ככל הנראה מוות טבעי ממחלה (אם כי יש הטוענים שהוא בעצם הורעל למוות), כבר בספטמבר 1658, ובעת הוצאתו להורג הוא כבר היה למעלה משנה בר מינן. מי היה קרומוול, מדוע הוא זכה ל"כבוד" של להיות "מוצא להורג" לאחר מותו, והגלגולים המטורפים שעברו על ראשו (שוב, לא מדובר בטעות הקלדה), על כל זה, בפוסט הנוכחי (ההזוי משהו, יש להודות).

במאה ה- 17, לא היתה לפרלמנט האנגלי סמכות לחוקק חוקים בניגוד לרצונו של המלך, אבל היתה לו הסמכות לאשר או לשלול תקציב עבור הממלכה. אם המלך רצה לצאת למלחמה, היה עליו לקבל את המימון מהפרלמנט, או לחלופין, למצוא הסדר מימון שלא על חשבון הממלכה עצמה, למשל ללוות כספים באופן אישי. באותה תקופה המלך התערב במלחמת שלושים השנים לצד הפרוטסטנטים. במקביל, הוא נלחם נגד הסקוטים, משום שהוא ניסה לאחד את הכנסיה הסקוטית עם הכנסיה האנגליקנית. לא היה זה עניין של מה בכך. במקביל לתפקידו כמלך אנגליה, הוא שימש גם כמלך סקוטלנד. הוא הצליח לגרום למלחמה בין שתי המדינות שהוא עצמו שלט עליהן. לאחר מספר הפסדים, הוא נאלץ לשלם לסקוטים סכומי כסף גבוהים, ההרפתקאות הצבאיות הללו, שלא לומר כשלונותיו הצורמים, עלו לו ממון רב, אבל הפרלמנט סירב לאשר את התשלום. מספר פעמים פיזר צ'ארלס את הפרלמנט, והיתה גם תקופה של מספר שנים שבמהלכה הוא לא איפשר את כינוסו, אולם הצורך בתקציב אילץ אותו, בסופו של דבר לכנס פרלמנט שהוא ידע מראש שיהיה עוין לו.

העוינות בין המלך לפרלמנט הלכה והחריפה, ובשנת 1640, הגיע המלך בעצמו, לבניין הפרלמנט, מלווה בחיילים, ודרש את הסגרת חמישה חברי פרלמנט עוינים במיוחד. יו"ר הפרלמנט (תוארו מילולי הוא speaker), סירב והבהיר למלך שהוא, יו"ר הפרלמנט, הינו משרתו של הפרלמנט, לא של המלך. מכאן הידרדרות למלחמת אזרחים בין תומכי המלך לתומכי הפרלמנט היתה מהירה. בין חברי הפרלמנט שתמכו בפרלמנט (היו גם חברי פרלמנט שתמכו במלך, אך הם היו במיעוט), היה גם אוליבר קרומוול. קרומוול, שהיה בין למשפחה בעלת תואר אצולה נמוך ובעלת אמצעים, גייס צבא והנהיג את אחד הכוחות הנאמנים לפרלמנט. במהרה היה ברור שהחיילים שלו הם המאומנים ביותר, ושהוא היה אחד המפקדים המוכשרים ביותר. בעקבות הצלחותיו הצבאיות, הוא הפך לאחד ממנהיגי הפרלמנט. לא ארחיב יותר מדי על מלחמת האזרחים הבריטית, רק אציין שלאחר הפוגה במלחמה, היא התחדשה ובסופו של דבר ניצח הפרלמנט בהנהגתו של קרומוול, וצ'ארלס הראשון מצא את עצמו שבוי בידי קרומוול. קרומוול החליט להעמיד את המלך לדין על בגידה, וגזר הדין היה עונש מוות. כבר היו מקרים שמלכים בריטים נרצחו, אבל זה ברוב המוחלט של הפעמים היה זה במחשכים. זאת אחת הפעמים הנדירות שכונס בית דין, שהעמיד לדין את המלך וגזר עליו בגלוי ובפומבי עונש מוות, וגם ההוצאה להורג עצמה בוצעה בפומבי, בכיכר העיר על ידי התזת ראשו של המלך האומלל (הפעם הנוספת היחידה שמוכרת לי היתה הוצאתה להורג של ג'יין גריי ששלטה תשעה ימים בלבד, והוצאה להורג בפברואר 1554). האגדה מספרת שקרומוול לא רק אילץ את השופטים לגזור על צ'ארלס הראשון עונש מוות, הוא אף אחז ביד השופטים שהיססו לחתום על גזר הדין ובכח, במובן הפשוט והפיסי של המילה, אילץ אותם לחתום. כך או כך, קרומוול ביטל את המלוכה. היתה זאת הפעם הראשונה שמלך אירופאי הודח, ושהממלכה פשוט בוטלה.

אם חשבתם שקרומוול היה דמוקרט שהקדים את זמנו, טעיתם. בדומה לצ'ארלס הראשון, גם קרומוול הסתכסך עם הפרלמנט, גם הוא פיזר אותו וכינס אותו חליפות. בשלב מסויים הוא חילק את אנגליה ל- 12 מחוזות, ומינה מושל צבאי בראש כל מחוז. אנגליה הפכה לסוג של רודנות צבאית. בשלב מסויים היתה יוזמה להכתיר את קרומוול למלך, אך הוא סירב ולבסוף קיבל את התואר lord protector, שהיו לו את אותן סמכויות ממש של המלך, כולל מינוי יורש. למעשה, קרומוול תפקד כראש מדינה לכל דבר ועניין. אגב, לנו היהודים, קרומוול דווקא זכור לטובה, משום שבתקופתו בוטל צו גירוש היהודים שנחתם על ידי המלך אדוארד הראשון בשנת 1290. קרומוול גם אישר ליהודים שחזרו לאנגליה לבנות בית כנסת ולהקים בית קברות יהודי.

בשנת 1658 מת קרומוול ובנו, ריצ'ארד קרומוול ירש את מקומו כ- lord protector. הוא התגלה כשליט חלש מאוד, לחלוטין לא מתאים לתפקידו, ואולץ להתפטר לאחר שמונה חודשים. במשך מספר חודשים לא היה מנהיג ברור לאנגליה, עד שלבסוף כפה מושל סקוטלנד, ג'ורג' מונק, בחירות חדשות לפרלמנט, והפרלמנט החדש שינה את החוק וביקש מצ'ארלס השני, בנו של המלך צ'ארלס הראשון, לחזור לאנגליה ולשלוט עליה כמלך. חזרתו של צ'ארלס השני לאנגליה נקראת הרסטורציה, משום שהיא החזירה את מלוכה לאנגליה. אגב, ריצ'ארד קרומוול עצמו נאלץ לצאת לגלות, אך הותר לו לחזור לאנגליה כבר בשנת 1680, חמש שנים לפני מותו (ומן הסתם גם לפני תום שלטונו) של צ'ארלס השני.

1661, צ'ארלס השני חנן את מרבית מנהיגי המהפיכה, אך לא היה מסוגל ולא הסכים לחון את מי שחתם על גזר הדין של אביו, צ'ארלס הראשון. לכולם, כולל לצ'ארלס השני היה ברור שלמרות שמעל 50 שופטים חתמו על גזר הדין, מי שבאמת היה אחראי לו הוא אוליבר קרומוול. אבל קרומוול, למרבה הצער, כבר היה שוכן עפר מזה כשנה וחצי. צ'ארלס השני החליט שלא לתת לפרט השולי הזה לאפשר לקרומוול לחמוק מן הצדק. הוא הורה להוציא את הגופה מקברה והחליט להעמיד אותה לדין. גזר הדין: עונש מוות. הבצוע: באמצעות תליה. לאחר בצוע גזר הדין, נכרת ראשו של קרומוול, ונקשר לעמוד שהוצב אל מול הפרלמנט הבריטי. ראשו של קרומוול נשאר קשור לעמוד במשך למעלה מעשרים שנה, עד שהעמוד אליו נקשר הראש, נשבר במהלך סופה במחצית השניה של שנות השמונים של המאה ה- 17. שומר ששמר על אחד ממשרדי הממשלה ליד הפרלמנט, מצא את הראש על הקרקע, אסף אותו והחביא אותו עד סוף המשמרת. עם סיום המשמרת הוא לקח את ראשו של קרומוול לביתו, בתקווה למכור אותו. הממשלה פרסמה כרוזים שקוראים למוצא הראש להחזירו מיד. השומר שכעת תקוותו למכור את הראש, או לפחות לזכות בגמול כספי תמורתו, התחלפה בחשש מתגובת הממלכה, החליט להחביא את הראש בארובת ביתו, ולא סיפר על כך לאיש, כולל לא לאישתו וילדיו. רק בהיותו על ערש דווי, הוא העז וסיפר למשפחתו על הראש המוחבא בארובה. משפחתו של השומר מכרה את הראש לאספן שויצרי בשם קלאודיוס דה פוי (Claudius De Puy), שמצידו הציג אותו במוזיאון שניהל. לאחר מותו של דה פוי, נמכר הראש למשפחה בשם ראסל (Russell), ונשאר ברשותה עד סוף המאה ה- 18. האחרון מבני משפחת ראסל שהחזיק בה, היה אלכוהוליסט בשם סמואל ראסל, שלפי מספר דיווחים, באחת הפעמים שהוא אירח מספר חברים שהשתכרו, הם החלו למסור את הראש אחד לשני, וגרמו לו לנזק. אדם בשם ג'ימס קוקס (James Cox) שהחזיק מוזיאון פרטי, הציע לסמואל ראסל לקנות ממנו את הראש תמורת 100 ליש"ט. ראסל סירב, וקוקס נקט בשיטה מתוחכמת יותר. מכיון שראסל היה שקוע בחובות, הוא הלווה לו מדי פעם בפעם כסף, וכאשר חובו של ראסל הגיע ל- 100 ליש"ט, הציע לו קוקס שבמקום שיחזיר את הכסף יעביר לרשותו את הראש. הטריק עבר וראשו של קרומוול עבר כעת לידיו של קוקס. אולם לאחר זמן קצר, החליט קוקס לחסל את עסקי המוזיאון ולעבור לעסקי היהלומים, אז גם הוא מכר את הראש, הפעם לשלושה אחים בשם הוגס (Hughes), שהחליטו להקים מוזיאון שיוקדש לקרומוול. האחים הוגס החלו לנהל קמפיין מסחרי עבור המוזיאון שלהם, אולם כעת החלו פקפוקים באשר לזהוי הראש. קוקס לא היה מסוגל להוכיח שאכן מדובר בראשו של קרומוול, והציבור לא נהר למוזיאון של האחים. היה זה כישלון מסחרי מהדהד. בשנת 1815 נמכר הראש בפעם האחרונה לאדם בשם וילקנסון (Wilkinson). משפחת וילקנסון החזיקה בראשו של קרומוול עד לשנת 1960. במהלך התקופה שהיא החזיקה בראשו, הוא נבדק מספר פעמים, והיום ההנחה היא שאכן מדובר בראשו של קרומוול. במרץ 1960, נקבר ראשו של קרומוול באוניברסיטת קיימברידג'. המיקום נבחר משום שקרומוול היה נציג מחוז קיימברידג' בפרלמנט לפני מלחמת האזרחים, וגם משום שהוא עצמו למד במשך שנה בקיימברידג'. קבורת הראש נעשתה בחשאי, וההודעה על כך פורסמה רק כשנתיים וחצי לאחר מכן, באוקטובר 1962. המיקום המדויק נשאר עד היום בסוד, ולוח שיש שהוצב באיזור מספר שליד מקום זה נקבר ראשו של אוליבר קרומוול. זוכרים שהסברתי שקרומוול בשמשו כ- lord protector היה ראש מדינה לכל דבר ועניין? נראה לי שכעת, צירוף המילים "אוליבר קרומוול" ו"ראש מדינה" מקבלים משמעות מקברית מעט.

איך רואים הבריטים את קרומוול היום? יש הרואים בו אדם שנאבק ברודנות המלך, ושגם אם בסופו של דבר חיסול המלוכה נכשל, הרי שבזכותו התקבע גם אצל המלכים עצמם, העיקרון שלפרלמנט יש את הסמכות לאשר את תקציב הממלכה, ובהרחבה, ששלטון המלך מוגבל והוא אינו שליט אבסולוטי. אחרים רואים בו רודן. אני אישית רואה בו דוגמא להשחתה על ידי הכח. אדם שהחל מאבק עקרוני, ובסוף הושחת על ידי הכח שצבר והפך לבן דמותו של יריבו. לקראת סוף המאה ה 19 הוסף כיתוב על קברו המקורי בכנסיית ווסטמינסטר שמציין שבמקום זה שכן קברו של קרומוול בין השנים 1658 ל- 1661. בנוסף הוקם פסל גדול בדמותו ליד הפרלמנט הבריטי. בכל שנה, מלכת בריטניה המנוחה, אליזבת השניה, היתה נואמת נאום שנתי (שנכתב על ידי הממשלה) בפרלמנט ופותחת את שנת העבודה שלו (לא מדובר על שנה קלנדרית, הארוע לא מתרחש בינואר). בכל שנה, כאשר היא היתה עושה את דרכה לארמון וסטמינסטר, שם נמצא הפרלמנט הבריטי, היא היתה עוברת על פני פסלו של קרומוול. בכל שנה, כיאה למלכה בריטית, היא היתה שומרת על ארשת פנים קפואה, ולא מסגירה, ולו ברמז, מה עובר בראשה למראהו של קרומוול. אני חייב להודות, שמאוד מסקרן אותי לדעת מה היה עובר בראשה, ומן הסתם מה עובר בראשו של המלך החדש של בריטניה, צ'ארלס השלישי, בעודם עוברים על פני פיסלו של האיש, שלא רק חיסל את אחד מקודמיה בתפקיד, הוא גם ניסה לחסל את המלוכה עצמה.