הסיפור המוזר על הבול שהנפיקה המושבה פתח תקווה

לפני מספר שנים, החליטה מועצת העיר פתח תקווה להחליף את סמל העיר ההסטורי, לסמל חדש. הצעד הזה היה חלק מנסיון למתג את העיר מחדש. נו שוין, לצערי חוסר מודעות הסטורית ונסיון למתג מקום מחדש, תוך כדי התכחשות לעבר, אינו מאפיין בלעדי של פתח תקווה. הפעם הציבור בפתח תקווה דווקא הגיב בכעס על ההחלפה, ולבסוף העיריה החליטה להגדיר את הסמל החדש כלוגו ("סמליל), והיא משתמשת גם בסמל הישן וגם בסמליל החדש בפרסומיה. קצת מוזר, אבל נראה לי שאיש כבר אינו יודע מהו הסמל הרשמי של עיריית פתח תקווה. בכל מקרה, הסמל ההסטורי קיפל בתוכו לא מעט הסטוריה, וגם, תאמינו או לא, את הבול העברי הראשון אחרי 2000 שנות גלות.

אנו עוברים לשנת 1908. ראש הוועד המיתולוגי, יהושע שטמפפר מת. עוד בזמנו של שטמפפר, היה מתח בין הדור הצעיר במושבה לבין הדור המבוגר, אך שטמפפר השכיל לשמור על אחדות המושבה ולנסות למתן את המתחים הללו. את שטמפפר החליף יצחק גולדנהירש, בעל פרדסים שעלה לארץ בשנת 1898. גולדנהירש מחליט לטפל באחת הבעיות הקשות של פתח תקווה – שרותי הדואר. כאן המקום לספר שבתקופה העות'מנית פעלו בארץ ישראל מספר שרותי דואר זרים, בנוסף לדואר העות'מני. הדואר האוסטרי נחשב לדואר האמין והיעיל מבין שרותי הדואר השונים שפעלו בארץ ישראל, וגולדנהירש מגיע עימם להסכם. הדואר האוסטרי יקבל בלעדיות על מתן שרותי דואר למושבה פתח תקווה, בתמורה יועברו דברי דואר שישלחו מפתח תקווה לתוך ארץ ישראל בחינם. באחריות המושבה יהיה להעביר את הדואר בין המושבה לבין סניף הדואר האוסטרי ביפו. חשוב לזכור שאנו מדברים על שנת 1908, רחוב ז'בוטינסיקי שמקשר את פתח תקווה דרך בני ברק ורמת גן לתל אביב עדין לא היה קיים (למעשה גם תל אביב, בני ברק ורמת גן עדין לא היו קיימות), והעברת הדואר בין המושבה פתח תקווה ליפו לא היתה עניין טריוויאלי. לצורך מתן השירות של הובלת הדואר מטעם המושבה ליפו, הנפיק גולדנהירש בול דואר שעליו מופיעים פרדס, מחרשה ובאר, בערך נקוב של 14 פארה (יחידת מטבע קטנה מאוד, 40 פארה היו "קורוש", ומאה קורוש היו שווים לירה אחת). הערך הנקוב נכתב גם בספרות (14), וגם בגימטריה (יד), פרט שיתבטא גם בהמשך הסיפור.

זוכרים את המתח בין הדור הצעיר לדור הבוגר? המתח החל עולה ועולה. שני ארועים מביאים את המתח לשיא: הארוע הראשון היה החלטתו של רופא המושבה ד"ר יעקב ברנשטיין כהן להעביר הרצאה בנושא של חינוך מיני לצעירי המושבה. הוא מכנס אותם בחדר, ואף מקרין תמונות מפנס קסם. המבוגרים מזועזעים עד היסוד. מבחינתם מכנס הד"ר את צעירי וצעירות המושבה, מושיב אותם בחדר אחד, מכבה את האור ומקרין תמונות פורנוגרפיות. זהו ארוע בלתי נסבל עבורם והם מפוצצים את ההרצאה.

ב- 12.7.1909 רוצים הצעירים במושבה לארגן אסיפה במלאת 5 שנים למותו של הרצל. הועד מתנגד בטענה שבשולחן ערוך כתוב שאין עורכים מספד לאחר שעברה שנה מיום המוות. הצעירים, בהנהגתו של ד"ר יעקב ברנשטיין כהן, מתכנסים בספריה ומחליטים להתפרץ לבית הכנסת ולערוך שם כנס לזכרו של הרצל. הועד, כתגובה מחליט לפטר את הרופא, והצעירים מחליטים להפסיק להכיר בועד ולהקים ועד חדש. אחת הפעולות הראשונות שלהם היא לשכור מחדש את הרופא. כעת פועלים שני ועדים במושבה, הועד המקורי והועד החלופי שהקימו הצעירים.

בתוך כל המהומה הזאת, מחליט אחד מיריביו של גולדנהירש להתלונן בפני התורכים על בול פתח תקווה. גולדנהירש נקרא להתייצב בפני המושל התורכי ביפו, ולהסביר לו ממתי פתח תקווה חדלה להיות חלק מהאמפריה העות'מנית, והפכה למדינה עצמאית שמנפיקה בולים. גולדנהירש מבין את גודל הברוך. אותו בול תמים עלול כעת לסכן אותו בלא פחות מעבירת מרד כנגד העות'מנים. הפתרון היה פתרון שהתאים למשטר ולתקופה. המושל קיבל בקשיש שכלל שלושה בקבוקי ערק, 200 סגריות תוצרת חוץ ו60 פרנק במזומן, והוא, בתמורה, זיכה את גולדנהירש. אבל רגע, איך אפשר להסביר את הזיכוי כאשר קיים בול עם השם "פתח תקוה"? נו ברור, הרי לא באמת מדובר בבול, מדובר בתוית פרסום לעסקי הפרדסנות של גולדנהירש במושבה פתח תקווה. והרי הכיתוב יד (הערך 14 בגימטריה, זוכרים?) אינו אלא ראשי תיבות של שמו יצחק דוד. לא, לא קראו לו דוד, השם הזה התווסף במהלך החקירה על מנת לאפשר את ההסבר הזה. את הדמיון בין הסמל ההסטורי של פ"ת לבול אי אפשר לפספס.

ומה עם הפילוג של המושבה וד"ר ברנשטיין כהן? בסופו של דבר הורכב ועד חדש עם נציגות של הצעירים והמבוגרים, אך ד"ר ברנשטיין כהן נאלץ לעזוב את המושבה. הוא שהה זמן קצר ביפו, ולבסוף חזר לקישינב. בשנת 1925 ניסה שוב לעלות לארץ, אך לא הצליח למצוא עבודה ושב חזרה לרוסיה. בשנת 1927 נשלח על ידי הג'וינט לנהל בית חולים באוקראינה, שם מת לאחר כשנתיים. על מנת לסיים את הפוסט בנימה אופטימית, אני אוסיף שביתו, השחקנית והמתרגמת מרים ברנשטיין כהן, היתה כלת פרס ישראל לתיאטרון בשנת 1974.