איך הוקם שדה התעופה הצבאי רמת דוד

יוני 1941. מלחמת העולם השניה משתוללת במלוא עוזה. כשנה לפני כן, ביולי 1940 נכנעה צרפת לגרמניה הנאצית. על חלק משטח צרפת הוקם שלטון כבוש ישיר של גרמניה, על חלקה הדרומי הוקמה רפובליקת וישי, שלטון בובות שהיה תלוי בנאצים והיה למעשה פרו נאצי. (אגב, גם בשטח צרפת שהוגדר שטח כבוש, היו לממשלת וישי זכויות בניהול האספקטים האזרחיים של השטח, אך זה לא נושא הפוסט). מושבות צרפת במזרח התיכון קיבלו על עצמן את שלטון ישי, כך שמבחינת הישוב בארץ ישראל ושלטונות המנדט הבריטי, הפכו שכנותיה של ארץ ישראל בצפון, סוריה ולבנון, לשטח אוייב. בשנת 1941 התחממה הגזרה. באפריל 1941 פרצה הפיכה צבאית בעירק, שהעלתה את המנהיג הפרו-נאצי ראשיד עלי אל כילאני. לבריטים היו שני בסיסי חיל אויר אסטרטגים בעירק, ואל כילאני דרש מהם לפנות אותם. המתח בין הבריטים לעירקים הלך וגאה. ב- 30.4 החלו העירקים לצור על אחד הבסיסים הבריטים, חבניה, והודיעו שאם מטוס אחד ימריא מהם, הם יפגיזו את הבסיסים. על הקרקע בעירק היה להם יתרון צבאי, ולכן הורה צ'רצ'יל ב- 1.5 לפלוש לעירק. הבריטים לא הסתפקו בהסרת המצור על הבסיס בחבניה, ופשוט השתלטו על עירק, דיכאו את ההפיכה הצבאית והחזירו את השלטון לעוצר עבד אל אילה (ששלט בשם המלך פייסל השני שהיה ילד בן 9 בזמן המרד) לשלטון. אגב, בהסטוריה שלנו יש שני ארועים שקשורים למרד. הידוע יותר זהו הפרהוד, שבמהלכו נרצחו מאות יהודים (המספר המדוייק לא ידוע) בין הכניעה של המורדים וכניסת הבריטים לבגדד. הארוע השני היה נפילתו של מפקד האצ"ל, דוד רזיאל, בחבניה, כאשר נשלח על ידי הבריטים בראש חוליה של אנשי אצ"ל לצורך סיוע טקטי. כן, זה מדהים, מפקד האצ"ל פיקד על חוליה בסיוע לבריטים במאבקם נגד מורדים פרו נאצים בעירק (על רקע הסיוע הזה התפצל הלח"י מהאצ"ל). נחזור כעת לנושא העיקרי. כוחות הציר לא ישבו בחיבוק ידיים בזמן המרד. הם החליטו להעניק סיוע אווירי לבני בריתם בעירק. הבעיה היתה שלמטוסי הקרב ברשותם לא היתה יכולת לטוס מאירופה לעירק ובחזרה, ולכן הם ספק ביקשו ספק הורו לממשל וישי לאפשר להן לנחות ולהמריא מבסיסים בסוריה ולבנון, שהיו שטחי מנדט של משטר וישי. משטר וישי אישר להם, וכך נמצאה לפתע ארץ ישראל בסכנה של פעולות אויריות של מטוסי הצרו. באמצע מאי הפציצו

מטוסים בריטים את בסיסי האוויר בסוריה ובלבנון. כתגובה תגברו מדינות הציר את הכח האווירי בסוריה ולבנון. הצבא הבריטי החליט לפלוש למדינות הללו. בין המשתתפים בפלישה ללבנון היה משה דיין, ששימש כמורה דרך לכוחות שפלשו מנאקורה (ראש הנקרה) ללבנון. במהלך המבצע השקיף דיין על השטח באמצעות משקפת. כדור שפגע במשקפת גרם לזכוכיות להכנס לעין, וכך איבד דיין עיינו, ו"הרוויח" את הסמל המסחרי שלו, הרטיה. אגב, במהלך הקרבות מול כוחות וישי בלבנון, המושבה מטולה הופגזה קשות (יש דברים שלא משתנים…) וכמעט שנכבשה על ידי כוחות וישי. באותה תקופה ישבה טייסת בריטית בחיפה. מפקדי הטייסת חששו שהם יותקפו, ומפקד הטייסת הורה לאחד הטייסים רואלד דאל שמו, לבדוק מסלול שהוכן אי שם בצפון מערב עמק יזרעאל. דאל עלה על מטוס הקרב שלו, חג מעל העמק וזיהה מסלול בתוך שדה תירס. הוא הצליח להנחית את המטוס ולהפתעתו מיד לאחר מכן הוא הוקף בעשרות ילדים שהתלהבו לראות מטוס קרב במרחק נגיעה. הילדים החלו לגעת במטוס, לטפס עליו ולסובב את המדחפים, בעוד דאל ההמום מנסה למנוע זאת מהם. לאחר שניות ספורות הגיע למקום אדם מבוגר ומזוקן, זרק מספר משפטים במבטא גרמני כבד, והילדים עזבו את המטוס. האיש הורה לשלושה ילדים בוגרים לשמור על המטוס, לקח את דאל למבנה קרוב וכיבד אותו בקפה. דאל לא הבין כיצד הילדים הגיעו למסלול נחיתה שאמור להיות סודי, ועוד יותר חמור מכך, מה עושה גרמני באותו מנחת של חיל האויר המלכותי, שאמור לספק מסתור מפני הגרמנים עצמם ובעלי בריתם. הגרמני, כך הסתבר, הוא פליט יהודי בשם ד"ר לובינסקי, והוא ניהל במקום מוסד לנוער עבריין בשם "כפר עבודה". לאחר שדאל וד"ר לובינסקי סיימו את כוס הקפה, חזר דאל למטוסו, והמריא בחזרה לחיפה, שם הוא דווח למפקדו שהמקום אכן מתאים לנחיתות והמראות, והוסיף בציניות שאם מי מהטייסים מתגעגע לילדיו או לאחיו הקטנים, יש שם גם ילדים שאפשר לשחק איתם. מפקד הטייסת החליט להעביר לשם את הטייסת. ההחלטה, אגב, התגלתה כנכונה. מספר ימים לאחר מכן הופגז בסיס חיל האויר שבו ישבה הטייסת. ומה עם הילדים? הבריטים העבירו את כפר הנוער לאיזור תל מונד.

עם הזמן הנוכחות של חיל האויר הבריטי במקום הפכה להיות פחות ופחות זמנית, והחלו לבנות במקום בסיס של ממש. אחדים ממבני כפר הנוער לא נהרסו והם המשיכו לשמש את חיל האוויר הבריטי. לאחר סיום המנדט הבריטי נתפס השטח על ידי חיל האוויר הצעיר של מדינת ישראל והוא הפכך להיות בסיס חיל האוויר החשוב ביותר בצפון הארץ – רמת דוד. משרד רס"ר הבסיס הוא למעשה אחד המבנים של כפר הנוער (נדמה לי שזהו המבנה האחרון של כפר הנוער ששרד, אך אינני יודע בוודאות).

ורואלד דאל, אותו טייס שנחת לראשונה במקום, עוד כאשר היה שדה תירס, מה קרה איתו? בשנת 1940, עוד לפני הנחיתה הראשונה ברמת דוד, דאל נחת נחיתת אונס שגרמה לו לפציעה קשה בגבו. הוא אושפז למשך כחצי שנה, וניסה לחזור לשרות (הנחיתה ברמת דוד ארעה במהלך אותם חודשים ספורים שבהם שירת לאחר פציעתו), אך בשל הכאבים העזים בגבו, הוא נאלץ להפסיק את שירותו כטייס, וחזר לבריטניה. בשנת 1942 הוא התבקש לכתוב סיפור קצר על אותה נחיתת אונס, שבעטיה נאלץ לבסוף לוותר על קריירת הטיסה שלו. דאל, שבבית הספר המורים קטלו אותו על חוסר יכולתו להתבטא בכתב, העביר סיכום קצר על אותה נחיתת אונס לסופר אדוארד מורגן פורסטר, על מנת שהלה ישכתב את הסיפור למשהו קריא יותר. פורסטר, בניגוד למוריו של הנער דאל, דווקא חשב שאותו סיכום קצר כתוב בצורה מעניינת, ופרסם אותו כפי שהוא, ללא כל שינוי. ההתלהבות מהסיפור שיכנעה את דאל שיתכן שהוא יודע לכתוב, והוא החל לכתוב ספרים. הספרים שלו, מצליחים מאוד עד היום, ובין יצירותיו גם צ'ארלי בממלכת השוקולד (ידוע גם בשם "צ'ארלי והשוקולדה"). למעשה נכון להיום הוא ספריו הם מספרי הילדים הפופולארים ביותר בבריטניה.

אי שם בשנות השמונים או התשעים שירת טייס בעל תודעה הסטורית ברמת דוד. כאשר רצו לחגוג יובל להקמת הבסיס, הוא חקר את תולדות הבסיס, והבין שדאל היה הראשון שנחת במקום. הוא הציע למפקד הבסיס להזמין אותו לחגיגות. המפקד התלהב מהרעיון והטייס יצר קשר עם דאל. לאכזבתו הוא גילה שדאל אוחז בהשקפות אנטי ישראליות ואנטישמיות (מי שמכיר אותי יודע שאינני ממהר להאשים אנשים ביקורתיים כלפי מדינת ישראל באנטישמיות, מצד שני מי שמתאר את ארצות הברית כנתונה לשליטת היהדות הפיננסית הוא אנטישמי, ללא שום ספק). נאמר בעדינות שדאל הבהיר שאין לו שום כוונה לחגוג את הקמתו או יובל להקמתו של בסיס חיל אוויר ישראלי. דאל עצמו, אגב, נפטר בשנת 1990. מותו אולי היווה אבידה לעולם ספרי הילדים, אבל אודה על האמת אני לא חש כאב גדול על הסתלקותו מהעולם.