השורשים הנאצים של מדען החלל האמריקאי

בשנת 1977 מת אחד האנשים המבריקים במאה העשרים, ורנר פון בראון, אחד הגיבורים הגדולים של חקר החלל האמריקאי. פון בראון היה גאון, אין על כך עוררין. גם מי שמפקפק במוסריותו אינו יכול שלא להעריך את גאונותו. הוא נולד בגרמניה, בשנת 1912. כבר כילד הוא היה מרותק לנושא החלל. את הניסוי הראשון שלו הוא ערך בגיל 13, כאשר קשר לעגלה מספר זיקוקים והפעיל אותם. העגלה השתוללה באמצע הרחוב ללא שום שליטה, והנער הצעיר נעצר על ידי המשטרה עד שאביו בא לאסוף אותו. כאשר בגר הוא למד באוניברסיטה הטכנית של ברלין, ולאחר מכן באוניברסיטת פרדריך וילהלם (היום שמה של האוניברסיטה הוא אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, וזוהי האוניברסיטה הותיקה ביותר בברלין) וסיים את הדוקטורט בגיל 22. כמו שאמרתי, אין עוררין על העובדה שמדובר בגאון.

בשנת 1930, הוא הציע את שירותיו לצבא הגרמני. הצבא הגרמני הסכים לממן עבורו מחקרים, אך הבהיר לו שעליו להתמקד במחקר על טילים בליסטים, ולא על שיגור טילים לחלל. פון בראון לא היסס וקיבל עליו את תנאי הצבא. שלוש שנים לאחר מכן, עלו הנאצים לשלטון. מדענים ואנשי רוח רבים נאלצו לעזוב את גרמניה, אך פון בראון המשיך לפתח טילים וכלי נשק עבור הנאצים. בשנת 1937 הוא הצטרף למפלגה הנאצית, ובהמשך הוא קיבל דרגת קצונה ב- SS, והצטרף למועדון הציד ובית הספר לרכיבה של ה- SS ולארגונים נאצים אחרים.

בשנת 1944 הסתיים המחקר ופון בראון הצליח לפתח את הטיל הבליסטי הראשון, ששמו המקורי היה A-4. בספטמבר אותה שנה נורו לראשונה שני טילים בשימוש מבצעי כנגד מטרות בבלגיה, שהקרב על שחרורה מעול הנאצים היה באותה עת בעיצומו. הטילים שפיתח פון בראון הפכו כעת מנסיוניים למבצעיים. גרינג החליט לשנות את שם הטיל ל- VENGEANCE WEAPON-2, בתרגום לעברית נשק הנקמה 2. בציבור התקבע שם הקיצור של הטילים – V-2. הנאצים קיוו שהנשק הזה יהווה סוג של נשק יום הדין או game changer, ויהפוך את מה שנראה כבר כתבוסה גרמנית קרובה לניצחון. חשוב להבין שעד אז אף מדינה לא הצליחה לפתח טילים בליסטים, וה- V2 בהחלט היה שחקן חדש שגרם לאימה בבריטניה והחלקים המשוחררים של אירופה. הטיל עף במהירות של 5,600 קמ"ש, וראש הקרב שלו הכיל כ- 900 ק"ג חומר נפץ. הטווח המקסימלי שלו עמד על 800 ק"מ. נקודת התורפה שלו היתה הדיוק הנמוך יחסית: הוא סטה עד לכדי 8 ק"מ מהמטרה, מה שגרם לנאצים לשגר את מרבית הטילים כנגד ערים, ולא כנגד מטרות צבאיות. הטילים עצמם יוצרו במחנה העבודה דורה מיטלבאו, שנמצא במרכז גרמניה. התנאים במחנה היו איומים, ומתוך 60,000 אסירים שהועסקו שם, ניספו מרעב ומתשישות 20,000 אסירים. האם פון בראון היה מודע לכך? כן. יש תיעוד ברור של ביקורים שלו במפעל הייצור. אחת העדויות מספרת שהוא עבר על פני ערמת גופות של אסירים, ולא נראה שהמראה המזעזע הזה השפיע עליו. עדויות אחרות מספרות שהוא ביקש להעסיק מספר אסירים בעבודות ספציפיות, משום שהוא העריך שיש להם כישורים מתאימים לכך, ועדות אחרת מספרת שהוא ביקש להעניש במלקות אסיר אחר, שלאחר מכן אף הוצא להורג. הוא עצמו הודה שביקר במקום, ושהיה מודע לתנאי האסירים, אך טען שהוא חש בושה בשל כך ושלא יכל לעשות דבר למענם. עד לסיום המלחמה הספיקו הנאצים לשגר כ- 3,000 טילי V-2, וגרמו למספר עצום של הרוגים ופצועים, רובם המכריע אזרחים (עקב השימוש בטילים להפצצת ערים).

לקראת סוף המלחמה, באפריל או מאי 1945, כאשר צבאות בעלי הברית כבר נלחמו בתוך שטח גרמניה, והיה ברור לכל שהמלחמה נמצאת בשלביה הסופיים הורה פון בראון להחביא את כל הסקיצות והחומר המדעי במכרה נטוש והסגיר את עצמו לצבא האמריקאי. הוא לא ניסה להסתיר את זהותו ומעלליו. לפי הכללים שנקבעו על ידי בעלות הברית, הוא היה אמור לעמוד לדין כפושע מלחמה. היתה לו דרגת קצונה של האס אס, הוא היה אחראי לפיתוח נשק שפגע באזרחים, והוא היה אחראי לייצור נשק באמצעות אסירים. אבל האמריקאים שהבינו איזה אוצר של ידע נפל לידיהם החליטו במקום להעמידו לדין על פשעי מלחמה, לשכור את שירותיו. במבצע צבאי הם חילצו את החומר שהוטמן במכרה ופוצצו את מתקני הייצור של ה- V-2 (משום שהם היו בשטח השליטה הסובייטי). פון בראון עצמו הועלה למטוס יחד עם אנשי הצוות שלו, והם הועברו לארצות הברית, שם החלו לעבוד עבור הצבא האמריקאי.

פון בראון ואנשי הצוות שלו שעברו איתו, פשוט המשיכו את המחקר על טילים בליסטים בנקודה בה נאלצו להפסיק, אבל הפעם עבור בוס חדש: הצבא האמריקאי. אותו צבא, שרק שבועות ספורים לפני כן, הם נלחמו בו מלחמת חורמה. בשלב הראשון הם עבדו על שיפור ה- V-2, ולאחר מכן על פיתוח טילים נוספים. השנים הראשונות שלו בארצות הברית היו מתסכלות. החלום שלו לשגר טילים לחלל לא עניינו את האמריקאים. לעומת זאת המדענים הנאצים שהסובייטים גייסו עבדו בדיוק על זה, וכך פון בראון המתוסכל נאלץ לראות את הרוסים עוברים את ארצות הברית במירוץ החלל, בעוד שהוא נאלץ לפתח טילים בליסטים עבור הצבא האמריקאי. וון בראון גם חש מושפל משום שהקצין האחראי עליו היה פונה אליו בשמו, בעוד שאנשי הצוות שלו היו פונים אליו כ"הר דוקטור". האיש היה, כך נראה, רגיש לכבוד האדם, או ליתר דיוק רגיש לכבוד האדם ששמו פון בראון.

ב- 1960 הועבר פון בראון מהצבא האמריקאי לגוף חדש שהוקם – NASA. כשנה לאחר מכן, נאלץ לראות כיצד הסובייטים משגרים לראשונה אדם לחלל, בעוד שהאמריקאים מפגרים שנות דור אל מול המחקר הרוסי. השיגור של יורי גאגרין לחלל גרם לנשיא החדש של ארצות הברית, ג'והן קנדי, להבין שעל ארצות הברית לשנס מותניים ולהשקיע משאבים משמעותיים במירוץ החלל. לפני הנאום המפורסם שלו, בספטמבר 1962, שבו הוא התחייב שארצות הברית תנחית אדם על הירח עד סוף העשור, הוא התייעץ עם פון בראון שהבהיר שהמצב הנוכחי הוא פיגור אמריקאי בכל פרמטר מול המחקר הרוסי, אבל ארצות הברית ונאסא בהחלט יכולים לעמוד באתגר מורכב שכזה. הנאום הזה היווה את ירית הפתיחה לפרוייקט אפולו – תוכנית החלל האמריקאית בשנות השישים והשבעים. לפון בראון היה תפקיד מפתח בפרוייקט אפולו, הוא עמד בראש הצוות שתכנן את טיל השיגור – הסאטורן 5. ב- 20.7.69 מתחולל רגע השיא של הפרוייקט, כאשר ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין הופכים להיות האנשים הראשונים שנוחתים על הירח. בתוך ההתלהבות האדירה שאופפת את האמריקאים, נשכחים לחלוטין כל הפקפוקים בקשר לעברו ומוסריותו של פון בראון, והוא הופך לגיבור אמריקאי. ב- 1970 קודם פון בראון והפך להיות ראש הארגון האסטרטגי של נאסא. יעברו עוד שנתיים עד שהוא יפרוש לעסקים פרטיים. פון בראון נחשב לגיבור אמריקאי. הוא זכה במספר מדליות ופרסים מדעיים ואזרחיים, ונחשב לאחד הפנים המוכרים ביותר בתוכנית החלל האמריקאית.

אין חולק על כך שהאיש היה גאון. סביר להניח שהנאצים לא היו מסוגלים לפתח את רקטות V-2, ותוכנית החלל האמריקאית היתה ממשיכה לפגר אחר תוכנית החלל הרוסית שנים רבות אלמלא הפיתוחים של פון בראון. אך העובדה שסייע למשטר שטני שכזה, תוך כדי התעלמות טוטלית הן מתוצאות הפיתוח והן מהאסירים ששילמו בחייהם ובתנאי מחיה נוראים, והקלות שבה החליף את הנאמנות שלו, הופכים אותו, בעיני, לאדם חסר כל מוסר, ואני מקווה שנשמר עבורו מקום חם ומסריח במיוחד בגהינום. טום לרר, זמר וסטיריקאי נפלא (בהחלט שווה לגגל את השם שלו), הביע את דעתו בדרך הכי חדה ומוצלחת לדעתי.