ר' יוסף קארו נולד בספרד בשנת 1488.  לאחר גירוש ספרד משפחתו נדדה, ולבסוף הוא הגיע לצפת, ונתמנה לדיין בבית הדין של רבי יעקב בי רב.  כאן המקום להדגיש שצפת של המאה ה- 16 היתה אחד ממרכזי היהדות החשובים בעולם, ולבית הדין של צפת פנו יהודים מכל העולם.  על חשיבות בית הדין של צפת יכולה להעיד פרשת נסיון חידוש הסמיכה והסנהדרין על ידי רבי יעקב בי רב, שאף הספיק להסמיך ארבעה רבנים, אחד מהם היה ר' יוסף קארו.  לאחר מותו של ר' יעקב בי רב, התמנה ר' יוסף קארו כראש בית הדין של צפת.

פרסומו של ר' יוסף קארו לא בא לו ממעמדו כאב בית הדין של צפת, אלא מספריו, ובמיוחד משולחן ערוך.  קשה להסביר את שולחן ערוך ללא הספר שעליו הוא נסמך, ספר שגם אותו כתב י' יוסף קארו, הבית יוסף.  בית יוסף היה אחד מספרי ההלכה המקיפים ביותר שנכתבו מעולם.  ר' יוסף קארו נשען, בראש ובראשונה על שלושה ספרים קדומים יותר:  ספר ההלכות, שנכתב על ידי ר' יצחק אלפסי במהלך המאה ה-11, משנה תורה של הרמב"ם, שנכתב במהלך המאה ה- 12, ופסקי הרא"ש שנכתב על ידי ר' אשר בן יחיאל ברבע הראשון של המאה ה- 14 (הוא עצמו נפטר בשנת 1327).  אם הוא הצליח למצוא דעת רוב בין שלושת הרבנים הללו, הוא בחר באותה דעה.  כפי שאתם מבינים, המקורות של ר' יוסף קארו היו בני עשרות עד מאות שנים, וכמובן שמאז חיבורם נוצרו בעיות הלכתיות חדשות.  יתרה מזאת, בהיותו ילד (ומן הסתם הרבה לאחר חיבור שלושת הספרים הללו) התחולל גירוש ספרד, וקהילות ספרד השונות נאלצו להגר.  הקהילות התפזרו בין קהילות אחרות ונוצרו מתחים בשל הבדלים בהלכה או במנהגים בין יהודי ספרד שזה עתה הגיעו לבין היהודים הותיקים באותן קהילות.  הפערים הללו בהלכה גרמו לרבנים שונים לכתוב ספרי שו"ת (שאלות ותשובות) וספרי הלכה, שלמרבה המבוכה לא היו אחידים, והכילו פסיקות סותרות.  במציאות הזאת החליט ר' יוסף קארו לכתוב ספר שיאגד את ההלכה, את המנהגים השונים ואת חילוקי הדעות, ויהיה מקור מוסמך לפסיקות.  אם תרצו מעין גירסת מאסטר של ההלכה.  בהקדמה לבית יוסף כתב יוסף קארו בפשטות שהספר "יקבץ כל הדינים ויגלה שרשיהם לאסוקי שמעתתא אליבא דהילככתא" (להסיק מסקנה לפי ההלכה).  במקום אחר הוא כותב "והסכמתי לחבר ספר כולל כל הדיונים הנוהגים בביאור שרשיהם ומוצאיהם מהגמרא עם כל חילוקי סברות הפסוקים איש לא נעדר", כלומר נסיון אמיתי ומרשים לכלול בספרו את כל החומר ההלכתי בימיו, ואת המחלוקות והדעות השונות.  מדוע הוא ראה בכך חשיבות?  "ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד", ז"א שבכוונתו לפסוק לאחר הבאת כל הדעות על מנת ליצור הלכה אחידה אחת.  אגב, אם הרעיון נשמע למישהו מעט מוכר, זה בגלל שהרמב"ם רצה לעשות אותו הדבר עם משנה תורה.

לצורך חיבור הבית יוסף, היה צריך ר' יוסף קארו לעשות עבודת מחקר שהיתה לא פחות ממדהימה.  בכל פעם שרצה לכתוב הלכה שלא הצליח למצוא לה פסיקה ברורה משלושת המקורות הראשיים, היה עליו לקבץ עוד ועוד מקורות הלכתיים, ולהבין גם את ההקשר שלהם.  לדוגמא אם שאל יהודי האם מותר לו לכבד את שותפו לעסקים או ידידו האישי שהוא נוכרי (גוי), ולהגיע לחתונתו או חתונת בנו/ביתו, הרי שהתשובה לכך תלויה בשאלה מהי דתו של אותו נוכרי.  אם השואל גר בארצות האיסלם, הרי שאין בכך בעיה משום שמותר ליהודי להיכנס למסגד.  אם השואל גר בארץ נוצרית, הרי שככל הנראה מדובר בחבר נוצרי ואסור לו ליהודי להכנס לכנסיה (היהדות רואה בשילוש הקדוש פוליתאיזם, ולפי ההלכה היהודית אסור להכנס לאתר פולחן אלילי).  כך, במאה ה- 16, מיותר לציין שללא מחשבים ואינטרנט, החל ר' יוסף קארו את מחקרו על הדינים השונים והשו"תים השונים ולגבש את תשובתו, שכמובן היתה חייבת להסתמך על התלמוד.  האמת היא שר' יוסף קארו עשה "קיצור דרך", והסתמך על ספר רביעי, "ספר הטורים" שכתב בנו של ר' אשר בן יחיאל, משום שגם הוא הכיל בספרו גישות הלכתיות שונות, אבל גם עם אותו "קיצור דרך", עדין היה עליו לעשות עבודת תחקיר מרשימה.  ר' יוסף קארו עבד על הספר מעל 30 שנה.  לאחר שהוציא אותו גילה כי הספר קשה מדי לקוראים.  חלק גדול מהקוראים התקשה להבין את הדיונים ההלכתיים המלווים כל הלכה והלכה, ואחרים פשוט היו מעוניינים בשורה התחתונה, להבין כיצד עליהם לנהוג, ופחות התעניינו בכל הדעות והסוגיות וכיצד נפסקה ההלכה.  על מנת לפשט את עבודת התחקיר שלו, הוציא ר' יוסף קארו את הספר המפורסם ביותר שלו, השולחן ערוך, שהיה למעשה קיצור הבית יוסף.  הספר כלל את "השורה התחתונה" של כל הלכה, ללא הדעות השונות וההסברים כיצד הגיע למסקנה שהגיע.  הספר הזה הפך בסופו של דבר לאחד מספרי ההלכה החשובים ביותר, והוא המגדיר את ההלכה הספרדית.  הספר נקרא שולחן ערוך משום ש"בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים סדורים וברורים…".  אם תרצו, המצוות וההלכות השונות פרושים על השולחן כמו מטעמים, וכל הרוצה יכול לקחת מכל הבא ליד.

השולחן עורך נכתב על ידי ר' יוסף קארו, נציג מובהק של יהדות ספרד.  כיצד רואה יהדות אשכנז את הספר?  ר' משה אישראליש (הרמ"א), חי במאה ה- 16 בפולין.  בדומה לר' יוסף קארו, גם הוא החל בכתיבת ספר מונומנטלי המבוסס על ספר הטורים, בשם "דרכי משה", אך לאחר עבודה של שנים הקדים אותו ר' יוסף קארו והוציא את הבית יוסף. הרמ"א החליט לשנות את מתכונת ספרו ולהוציא אותו בגירסה תמציתית יותר, אבל שוב הקדים אותו ר' יוסף קארו והציא את ה"שולחן ערוך".  אני חייב לציין שיש בכך משהו טראגי, שמפעל חיים של אדם מתייתר פעמיים, ועוד על ידי אותו אדם.  כעת שינה הרמ"א את תוכניתיו והוציא ספר המתאים את השולחן ערוך לאשכנז.  הוא הוציא הגהות על השו"ע, וקרא לו "מפה".  מהר מאוד הוצאו שני הספרים הללו בחטיבה אחת, וקשה מאוד למצוא הוצאה של השו"ע ללא המפה. וכך למעשה קבל השו"ע מעמד קנוני, לא רק שגם קהילות ספרד וגם קהילות אשכנז השתמשו בספר, המפה נתפסת גם בקרב האשכנזים כתוספת או פרשנות והשולחן ערוך כספר העיקרי.