השנה היא 1958. בסין שולט היו"ר מאו, ללא כל מיצרים. מאו מעוניין לשפר את התברואה ולהגדיל את התבואה ולכן מורה לצאת למאבק עממי נגד ארבעה מזיקים: זבובים, יתושים, חולדות ו… דרורים (!). רגע, אפשר להבין את המאבק בשלושת הראשונים, אבל דרורים, מה הנזק שהציפורים הקטנות הללו יכולות לעולל? הדרורים ניזונים, בין היתר מסוגים שונים של גרעינים, ומאו החליט שהם אוכלות יותר מדי גרעינים על חשבון בני עמו הרעבים. סין של מאו היתה אומה מגוייסת לחלוטין. כאשר מאו החליט על מאבק כלשהו, ולאו דווקא מאבק כנגד סוכנים קפיטליסטים או בני אנוש שהוא לא אהב, האומה כולה התגייסה למאבק. כך למשל כאשר הוחלט שצריך להיאבק נגד לכלוך, גויסו הסינים לנקות את הרחובות ואת הבתים. בכל שכונה מונו מפקחים שתפקידם היה להכנס לבתים ולוודא שגם בבית אין אבק או לכלוך. הם לא היו מסתפקים במבט מהיר, הם היו מעבירים אצבעות בחלק התחתון של השולחן או פותחים מגירות וכד'. נחזור לקמפיין ארבעת המזיקים. כל סיני היה צריך להביא כמה שיותר מזיקים מתים. מי שהביא הרבה דרורים, זכה לתהילה, אך מי שהביא מעט דרורים ננזף. לא קל ללכוד את הדרורים, מן הסתם כאשר אדם מתקרב אליהם הם עפים, ולמרבית הסינים לא היה נשק קל. הפתרון היה שימוש ברוגטקות, אבל גם זה לא עזר. הסינים עברו לטקטיקה של תיפוף על סירים כדי להפחיד את הדרורים, לגרום להם לעוף עד לאפיסת כוחות שאז הם פשוט היו נופלים מהשמים, פשוטו כמשמעו. זה נשמע בלתי אפשרי, אבל הדרורים אינם צפורים נודדות, והם מסוגלים לעוף זמן קצר יחסית, ואם לא מאפשרים להם לנחות, הם יגיעו לאפיסת כוחות בתוך פחות משעה. מאות מליוני דרורים הושמדו בצורה הזאת. הרצון להשמיד עוד ועוד דרורים קיבל בטוי מוזר כאשר שגרירויות ונציגויות דיפלומטיות התבקשו לאפשר לסינים לצוד את הדרורים שנחתו בחצריהם. אלו סירבו לעשות כך, והסינים פשוט עמדו ליד הגדר והפחידו את הדרורים על ידי תיפוף על סירים. המבצע של הסינים הצליח, והדרורים נעלמו משמי סין. אבל מהר מאוד החלו הסינים להתגעגע לדרורים. הדרורים אמנם אוכלים גרעינים, אבל הם גם אוכלים חרקים. כעת, לאחר שנעלמו הדרורים, החלו החרקים להתרבות, והם, כך התברר, אוכלים יותר גרעינים מהדרורים. בשנים שלאחר העלמות הדרורים החל רעב כבד בסין. הערכות מינימליסטיות מדברות על 15 מליון סינים שגוועו ברעב. חשוב לציין שהיו סיבות נוספות לרעב, שנת בצורת וניהול איום של הגידולים החקלאיים, אך התפשטות חרקים בשדות היתה אחת הסיבות המשמעותיות לחוסר היכולת של הסינים לגדל מספיק תבואה על מנת להאכיל את עצמם. לאחר שנתיים של קמפיין, שוכנע מאו לשנות את ההגדרה של ארבעת המזיקים, ואת הדרורים החליפו הפשפשים, אך היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. בשנות השישים החלה לייבא דרורים מברית המועצות ומקנדה, על מנת לשקם את אוכלוסיית הדרורים ולתקן את הנזק האקולוגי שהיא עצמה גרמה לו. בראשית המאה העשרים ואחת, אף הושק בסין קמפיין להגנה על הדרורים. לא מצאתי נתונים על כמות הדרורים בסין היום, אבל בפורומים באנגלית של צפרים, נשאלה השאלה וסינים רבים ענו שהם רואים לא מעט דרורים ביום יום, אך לא יכלו לתת נתונים סטטיסטים.
כרזות מקמפיין ארבעת המזיקים:
הבלוג של שמוליק 