אחד הדברים שאני אוהב בבולאות הוא הקשר בין הסטוריה לבולאות.  יש את הקשר המובהק, נושא הבול, במיוחד כאשר הנושא הוא 150 שנה להולדת אדם מסויים או מאה שנה לארוע כזה או אחר, אבל יש גם את הקשר הפחות מובן, ולדעתי לפעמים גם מעניין לא פחות, והוא הסיבה שבגללה נבחר נושא הבול.  בחירת נושאי הבולים משקפת את הלך הרוח הציבורי, או את הכח הפוליטי השולט באותה מדינה בזמן הנפקת הבול.  כך, לדוגמא, נקל לשער איזה מדינות הנפיקו בשנת 1948 בולים לכבוד 100 שנה לפרסום המנפיסט הקומוניסטי של קארל מארקס, ואלו מדינות העדיפו להתעלם באלגנטיות מהתאריך העגול הזה.  לפעמים גם החלק הכי משעמם בבול יכול לספר סיפור מעניין, ואני מתכוון ללא פחות ולא יותר מהערך הנקוב שלו, או במילים אחרות המחיר שבו הוא נמכר באשנבי הדואר.  אם מישהו כעת חושב שיצאתי מדעתי, או שמחייך בחוסר אמון, אני מקווה שהוא ימשיך לקרוא את הפוסט ויראה גם יראה, שגם מאחורי הערך הנקוב יש לפעמים (לעיתים נדירות, אני מודה), סיפור מעניין.

גרמניה של אחרי מלחמת העולם הראשונה לא היתה מקום נעים לגור בו.  גרמניה הפסידה במלחמה, הקיסר נאלץ להתפטר והמשטר הפך רפובליקני, כאשר חלק גדול מהאוכלוסיה מתעב אותו.  האלימות הפוליטית גאתה וגם הכלכלה היתה בשפל.  בתחילת המלחמה החליטה גרמניה שתי החלטות כלכליות קריטיות.  הראשונה היתה ניתוק המארק הגרמני מבסיס הזהב.  כעת גרמניה היתה יכולה להדפיס מארקים ללא הגבלה או ללא קשר לכמות הזהב שברשותה.  ההחלטה השניה היתה לא לממן את המלחמה באמצעות מיסים, אלא באמצעות הלוואות.  הממשלה הגרמנית הנפיקה אג"ח כאילו אין מחר, מתוך כוונה לממן את פדיונן על ידי גביית פיצויים ממדינות האוייב.  יכול להיות שהתוכנית שלה היתה מצליחה אילו היא היתה מנצחת, אבל כזכור, גרמניה דווקא הפסידה במלחמת העולם הראשונה, ולא רק שלא זכתה לקבל פיצויים, כעת היה עליה לשלם למעלה ממאה מליארד מארק פצויים למדינות ההסכמה, וזה בנוסף לפדיון האג"חים שהנפיקה בשנות המלחמה.  גרמניה החלה להדפיס מארקים בכמויות אדירות על מנת לשחוק את המטבע הגרמני.  כך גם הוקל עליה לפדות את האג"חים שהיא הנפיקה על מנת לממן את המאמץ המלחמתי, והיא גם הציגה את חולשתה הכלכלית, בתקווה שתקבל הקלות (זה לא ממש הצליח לה, אמנם סכום הפצויים הוקטן, אך היה זה במעט מאוד, מ- 132 מליארד דולר, ל- 126.6 מליארד דולר).  בשנת 1923, שנת השיא של ההיפר אינפלציה כבר הודפסו שטרות הכסף על צד אחד בלבד, משום שהיה ברור שהם יאבדו את כל ערכם בתוך שבועות ספורים.  עד כמה היתה האינפלציה גבוהה?  לפני מלחמת העולם הראשונה דולר אחד עלה 4.1 מארקים.  בסוף שנת 1921 עלה הדולר האמריקאי 162 מארק, כלומר המארק נשחק פי ארבעים בתוך פחות משמונה שנים (תנסו לתאר לעצמכם שבעוד שמונה שנים דולר אחד יהיה כ- 145 ₪), בהחלט לא אנפלציה נמוכה, אבל זה היה כאין וכאפס לעומת שנת 1923.  ביולי 1923 כבר הגיע שער הדולר ל- 160,000 מארק ובנובמבר באותה שנה ל- 4,200,000,000,000 (4.2 טירליון) מארק לדולר אחד.  עובדים היו מקבלים את משכורותיהם בכל יום, והיו שקיבלו אף פעמיים ביום.  סחר החליפין פרח, משום שאנשים העדיפו לקבל סחורות או שרותים בתמורה לסחורות או לשרותים שהם עצמם סיפקו.  המארק הפך למעשה לחסר ערך לחלוטין.  יש תמונות של ילדים שמשחקים עם ערימות של שטרות כסף חסרי כל ערך.  אחת הבדיחות שהיו נפוצות בגרמניה היתה על אדם שלקח עגלה מלאה בשטרות כסף, משום שהיה צריך לקנות כיכר לחם.  כאשר הגיע למכולת היתה שם מדרגה, אז הוא החליט להשאיר את העגלה עם הכסף בחוץ, לבדוק אם יש לחם ורק במידה ויש להתאמץ ולהרים את העגלה עם הכסף לחנות.  אחרי הכל, מי יטרח לגנוב את הכסף הזה?  הוא בדק אם יש לחם, חזר החוצה ונחרד לגלות שמישהו השאיר את הכסף אבל גנב את העגלה.  אגב, בדיחה, בדיחה, אבל המחיר של כיכר לחם עלה מליוני מארקים בשנת 1923.

תעריפי הדואר עלו גם הם, משלוח מכתב בתוך גרמניה שעלה 2 מארק בסוף 1921,  עלה 25 מארק בינואר 1923.  בתחילת אוגוסט באותה שנה העלות של מכתב בתוך גרמניה כבר עלתה ל- 1,000 מארק, וב- 24.8 (אחרי שלושה וחצי שבעות בלבד!) זינקה ל- 24,000 מארק.  ב- 1.9.23, שבוע לאחר מכן, כבר נאלצו לשלם לא פחות מ- 75,000 מארק עבור משלוח של אותו מכתב.  כעבור חודש בסך הכל (1.10.23) עלות המשלוח כבר עמדה על 2,000,000 מארק.  האינפלציה לא נחה כעבור חודש נוסף (1.11.23) נאלצו אזרחי גרמניה לשלם לא פחות מ- 100,000,000 מארק (זינוק של פי חמישים בתוך חודש!).  ב- 1.12.23 עלה המשלוח 1,000,000,000,000 מארק (טריליון מארק או 1012 מארק). 

מעטפה שנשלחה מגרמניה לארצות הברית ובוילה בחמישה עשר מליון מארקים. שבעה בולים בערך נקוב של שני מליון מארק ושמונה בולים בערך נקוב של מאה עשרים וחמישה אלף מארק. מקור התמונה: https://www.buckacover.com/articles/roy/germinfl.shtml
מעטפה שנשחלה מגרמניה לניו-יורק בנובמבר 1923, ובוילה בבולים בערך של 220 מליארד מארק. מקור התמונה: http://www.philatelicdatabase.com/topicals-thematics/german-inflations/
קצב עליית המחירים (ובתוכם כמובן גם מחירי שירותי הדואר) היה כה גבוה, עד שלא היה טעם לעצב ולהדפיס בולים, והדואר הגרמני פשוט השתמש בבולים ישנים והדפיס עליהם ערכים חדשים מעודכנים יותר. בתמונה, בולים עם הדפסת רכב של ערכים חדשים באלפי מארקים. מקור התמונה: https://www.stamp-collecting-world.com/weimarrepublic_hyperb.html
מהבולים האחרונים שיצאו בזמן האינפלציה, הערכים הנקובים מבוטאים במליארדי מארקים. מקור התמונה: https://www.stamp-collecting-world.com/weimarrepublic_hyperb.html
ילדים משחקים בערמות של כסף חסר על ערך בזמן האינפלציה בגרמניה. מקור התמונה: https://www.facinghistory.org/resource-library/image/children-stacks-inflated-german-currency?backlink=https://www.facinghistory.org/weimar-republic-fragility-democracy/economics/inflated-weimar-currency-1923-economics-1919-1924-inflation
ילדים משחקים בעפיפון שהורכב משטרות כסף חסרי ערך. מקור התמונה: https://alphahistory.com/weimarrepublic/1923-hyperinflation/
כמויות הכסף שנאלצו הגרמנים לסחוב עימם הפכו את הארנקים ללא רלוונטים, וממש כמו בבדיחה שסיפרתי הם נאלצו לסחוב את המזומן בעגלות. מקור התמונה: https://lenpenzo.com/blog/id602-18-scary-things-you-didnt-know-about-inflation-and-hyperinflation.html

באוגוסט 1923 הוחלף המארק הגרמני במטבע זמני, רנטמארק לפי שער של רנטמארק אחד שווה טריליון (1012) מארק.  הרנטמארק לא היה קשור למחיר הזהב, אבל נקשר לסחורות.  לאחר מספר חודשים הוחלף הרנטמרק במטבע קבוע, הרייכסמארק, ששימש את גרמניה משנת 1924, ועד לסיום כיבושה על ידי בעלות הברית בסיום מלחמת העולם השניה.  עם הפסקת השימוש במארק הישן, וגם הערכים הנקובים של הבולים חזרו לערכים חד ספרתיים.  שנה לאחר מכן הוחלף המטבע למטבע קבוע, הרייכסמארק, שכבר הוחזר לבסיס הזהב.  הרייכסמארק, אגב, היה סמל של יציבות כלכלית.

שטר של עשרה טריליון דולר (1013) מארק שהונפק בנובמבר 1923 (מקור התמונה: ויקיפדיה)
שטר של רנטמארק, שהחליף כמטבע זמני את "מארק הנייר" בנובמבר 1923. רנטמארק אחד היה שווה טריליון (1012) מארק ישן ("מארק נייר"). באוגוסט 1924 הוחלף המטבע הזמני ברייכסמארק, שהיה בתוקף עד לכיבוש גרמניה על ידי מדינות הברית בסיום מלחמת העולם השניה. שער ההמרה בין הרנטמארק לרייכסמארק עמד על 1:1.
הבולים הגרמנים הראשונים שהונפקו לאחר החלפת מארק הנייר לרנטמארק. אל תתבלבלו, הערכים הנקובים הם לא במארקים אלא בפפניג, המקביל ל"אגורה" במארק. מקור התמונה: https://www.stamp-collecting-world.com/weimarrepublic_hyperb.html

אגב, ההיפר אינפלציה של גרמניה בשנת 1923 הוא המקרה הידוע ביותר בהסטוריה, אבל לא המקרה הגרוע ביותר. בזמבבואה, עמדה האינפלציה בשנת 2007 על 662,000%. בין ינואר 2008 ליולי 2008 זינקה האינפלציה ללא פחות מ 2,315,000,000%. תגובת ממשלת זמבבואה היתה להפסיק לפרסם את שיעורי האינפלציה. האינפלציה היתה כה גבוהה, שהקצב היומי שלה עמד על 98%, ז"א המחירים הכפילו את עצמם כל 24.7 שעות. אבל למרות הנסיונות הכנים של ממשלת זמבבואה והבנק המרכזי שלה לשבור את שיא העולם באינפלציה, הם כשלו בכך. השיא שייך, ככל הנראה להונגרים. ביוני 1945 עמד שער הדולר על 33 פנגו. בסוף אוגוסט 1946, דולר אחד כבר היה שווה לא פחות מ- 460 טריליון טריליון (1018) פנגו. בממוצע המחירים הוכפלו בכל 15 שעות. הייתי אומר שלמרבה המזל את השיא הזה לא הצליחו לשבור, אבל למען האמת, גם אינפלציה שהיא רק אחוז אחד משיעור האינפלציה הזוועתי הזה, היא בעצמה זוועה לא קטנה.

שטר של מאה טריליון דולר זבבואה. אגב, בשנת 2009 המטבע של זמבבואה בוטל, והיום ההילך החוקי בזמבבואה הוא הדולר האמריקאי. למרות זאת גם היום יש שם אינפלציה תלת ספרתית. מקור התמונה: ויקיפדיה.
מעטפה משנת 2008 שנשלחה מהררה, בירת זמבבואה. המעטפה מבויילת בשלושה בולים בערך נקוב כולל של 15,100,000 דולר זמבבואה ועוד בול אחד ללא ערך נקוב. מקור התמונה: https://www.stampboards.com/viewtopic.php?f=13&t=2142
מעטפה מבויילת בעשרה בולים בערך של 800,000 כל אחד (סך הכל שמונה מליון פנגו). מקור התמונה: https://www.hipstamp.com/listing/hungary-stamp-inflation-cover-1946-ws203368/12430755
בולים הונגריים בערכים של בליוני פנגו. מקור התמונה: https://picclick.com/Hungary-1946-High-Inflation-Complete-Set-Of-46-302392179281.html