כיצד עוצב לוח השנה הגרגוריאני?

הלילה תימזג השמפניה לכוסות, מאות אלפי ישראלים יתחילו לספור את השניות לאחור, משל עמדו לשגר חללית, וברי וברות המזל שביננו יתחילו את השנה החדשה בנשיקה עם בנות/בני זוגם. כך יגיעו לשיאם חגיגות ראש השנה האזרחי, הסילבסטר או ה- נובי גוד, ויתכן שזאת הזדמנות לנסות להבין, איך בעצם הגיעו ללוח השנה המוכר היום.

בתרבויות שונות בכל העולם, אנו מזהים את שרידיו של לוח שנה המבוסס על הירח. לוחות השנה היהודי והמוסלמי, מבוססים עד היום על הירח (היהודי מתבסס גם על השמש, אבל החודשים נקבעים על פי הירח), וההסטוריה מכירה שנות ירח באנגליה, סין, האסקימואים המאיה ועוד. קל להבין מדוע הלוח הירחי זכה לתפוצה כה גדולה בקרב תרבויות רבות שלא היה בינהן שום קשר. מחזור הירח הוא מחזור קבוע, וקל מאוד להבחין הן בשינויים במצב הירח, והן במחזוריות בה השינויים הללו מתרחשים. נשים יכלו לספור את מחזורי הירח מאז הפסיק המחזור החודשי ולהעריך מתי יוולד התינוק אותו נשאו ברחמן. אורך חודש ירחי משתנה מעט, והוא נע בין 29.26 ימים לבין 29.8 ימים. הסטייה הזאת קטנה מאוד, ואני בספק אם בעת העתיקה שמו לב אליה. הבעיה היותר משמעותית היא שאורך שנת ירח (12 חודשים) עומד על 354.367 ימים, בעוד שאורך שנת שמש, עומד על 365.2422 ימים. עונות השנה מושפעות מהקפת כדור הארץ את השמש, או במילים אחרות משנת השמש, ואין להן כל קשר למחזור הירח. התוצאה היא שהחודשים בלוחות הירח היו זזים בכל שנה כ- 11 ימים, ובטווח של שנים ספורות בלבד חודשים היו זזים לעונה אחרת בשנה. כאשר החברה היא חברה חקלאית, והחקלאים יודעים שעליהם לזרוע את השדה בחודש מסויים, תזוזה שכזאת היא לא פחות מקטסטרופה.

השומרים היו הראשונים לשלב את השמש והירח בלוח השנה שלהם, כבר לפני 5000 שנה, אבל לא ידוע לנו כיצד הוחלט לעבר את השנה כדי להתאים את החודשים לשנת שמש. הראשונים שהנהיגו מחזור עיבור קבוע וידוע היו הבבלים שירשו את הלוח השומרי ושיכללו אותו על ידי הנהגת מחזור קבוע בן 19 שנים, שכולל 12 שנים בנות 12 חודשי ירח, ו- 7 שנים מעוברות, הכוללות 13 חודשי ירח. למי שהמחזור הזה מוכר לו מלוח השנה היהודי, אציין שאין זה מקרה, ולוח השנה שלנו הוא בעצם לוח שנה בבלי. תמוז, אחד החודשים בלוח השנה שלנו, אף נקרא – כמה מביך? – על שם אל בבלי. אגב, אי אפשר להתעלם מהדמיון בשמות של חודשים אחרים בשני לוחות השנה. סביר להניח שתצליחו לזהות בקלות את החודשים העבריים המקבילים לחודשים הבבלים ניסאנו, אבו ותשריתום, ואלה לא השמות הדומים היחידים. מחזור העיבור הזה, המשלב שנת ירח עם שנת שמש ידוע כ"מחזור המטוני", על שם האסטרונום היווני מטון שפעל במאה החמישית לפני הספירה. ככל הנראה הוא למד את "הפנטנט" מהבבלים..

המצרים פתרו את הבעיה בצורה אחרת. הם פשוט התעלמו מהירח. הסברה היא שהם שמו לב לתנודות המחזוריות במפלס הנילוס, והחלו להתאים את השנה לשינויים הללו. לשינויים הללו לא היתה משמעות טקסית בלבד, הם קבעו את לוח השנה החלקאי של המצרים. הנהר היה גואה מיוני ועד אוקטובר, ומרבד את מישורי ההצפה באדמת סחף פוריה. עונת ההצפה נקראה "אחט" (achet) . על האדמה הזאת נשתלו ונזרעו היבולים מסוף אוקטובר ועד סוף פברואר, בעונה שנקראה "פרט" (peret). מסוף פברואר עד יוני היו קוצרים את השדות בעונה שנקראה שמו (schemu). בשלב מסויים שמו המצרים לב שאפשר לחלק את שנת הנילוס ל- 12 חודשים בני 30 יום, ואז להוסיף עוד 5 ימים שלא היו שייכים לאף חודש, ו-וואלה! – יש לנו שנת שמש שבה העונות לא זזות. הלוח הזה מוכר כבר מהאלף החמישי לפני הספירה! מדהים, לא?המצרים שמו לב לעוד תופעה אסטורונמית. כוכב בשם סיריוס, שהוא הכוכב הבהיר ביותר שניתן לראות מכדור הארץ (בהיר פי 25 מהשמש), עולה פעם בשנה בקו ישר יחד עם השמש. היום הזה הפך להיות ראש השנה של המצרים, אחריו אותם חמישה ימים חסרי חודש ומיד לאחר מכן 12 החודשים המצריים. השנה השמשית של המצרים בכל זאת נדדה. זוכרים מהו אורך שנת השמש? 365.2422, כמעט 365 ורבע ימים, מה שאומר שבכל 4 שנים בקרוב, כל חודש זז ביום. אינני יודע מתי בדיוק המצרים שמו לב לכך, בכל מקרה, הנדידה היתה בקצב מתון בהרבה מנדידת החודשים בשנת ירח, ולמעשה בתקופת חייו של אדם, החודש לא היה עובר עונה.

אנו עוברים לרומא. יש עדויות בכתב על לוח השנה הרומי המקורי, שלפי ההסטוריונים הרומאים הומצא או נוסח על ידי רומולוס, המייסד המיתולוגי של העיר. השנה הרומית העתיקה (שיש לציין מוכרת לנו רק מתיעוד בדיעבד, לא ידועות לנו תעודות שמשתמשות בה) היתה מורכבת מעשרה חודשים חלקם בני 30 יום, והאחרים בני 29 ימים. ימי החורף, שבהם לא היתה מתבצעת פעילות חקלאית, פשוט לא נכנסו לשנה שהיתה בת 304 ימים. החודש הראשון היה חודש מרץ (Martius), והאחרון היה דצמבר. השם דצמבר נגזר משורש decem שפירושו עשר, משום שהוא החודש העשירי. בהתאמה אוקטובר ונובמבר נגזרו מ- octo (שמונה בלטינית) ו- novem (תשע בלטינית). מהר מאוד הבינו הרומאים שקשה לנהל עיר (בשלב הזה הם היו רחוקים מלהיות אימפריה) כששישים ימים פשוט לא נמצאים בלוח השנה, ושליט בשם נומה ביצע רפורמה בלוח השנה. יש לציין שיש חילוקי דעות בקרב ההסטוריונים האם נומה הוא דמות אמיתית או מיתולוגית, אבל לעניינינו חשוב שלוח השנה הרומי מיוחס לנומה. נומה הוסיף שני חודשים ללוח השנה – ינואר שכלל 29 ימים ופברואר שכלל 28 ימים. מכיון שבאותה תקופה היתה אמונה שמספרים זוגיים מבאים מזל רע, נומה קיצר את כל החודשים בני 30 יום ל- 29 ימים, רגע, אם מספר ימים זוגי מביא מזל רע, איך פברואר כלל 28 ימים? הפתרון הפשוט היה לחלק את פברואר ל- 2 יחידות, האחת בת 23 ימים, והשניה בת 5 ימים. שנה רגילה היתה בת 355 ימים, ועל מנת למנוע נדידה של חודשים על פני עונות השנה היו נוהגים לעבר את השנה על ידי הוספת חודש נוסף שנקרא מרקדינוס והיה בן 22 או 23 ימים. החודש היה מתווסף לאחר החלק הראשון של פברואר, ואת חמשת הימים הנותרים של פברואר היו מוסיפים לחודש מרקדייוס. כל כמה זמן היו מעברים את השנה? או! כאן היתה טמונה אחת הבעיות הקשות בסיפור. לא היה מחזור עיבור קבוע, ואת ההחלטה על עיבור השנה היה מקבל מי שעמד בראש הכהנים ברומא – הפונטפיקס מקסימוס (אגב, זהו אחד מתואריו של האפיפיור עד היום). אדון פונטפיקס מקסימוס לא היה דמות רוחנית, הוא היה פוליטיקאי, ופעמים רבות השיקולים לעיבור השנה היו שיקולים פוליטים. לדוגמא, אם הקונסולים (בתקופת הרפובליקה הרומית היו שני קונסולים נבחרים לנהל את רומא למשך שנה אחת) בשנה מסויימת היו בעלי בריתו הפוליטית, אז הוא היה מעבר את השנה ומזכה אותם בחודש שלטון נוסף, מצד שני אם הם היו ממתנגדיו הפוליטים, הוא נטה שלא לתת להם חודש נוסף מתנה. אנו עוברים למאה הראשונה לפני הספירה. יוליוס קיסר השתלט על האמפריה הרומית. אחד מתפקידיו היה הפונטפיקס מקסימוס, ובתוקף תפקידו זה הוא אמור להכריז על עיבור השנה. יוליוס קיסר היה עסוק במלחמות, ולוח השנה לא ממש הטריד אותו, וכך הגענו למצב שבו במשך מספר שנים לא עוברה השנה והחלה סטיה משמעותית של החודשים. בשנת 46 לפני הספירה התפנה סוף סוף יוליוס קיסר לטפל בלוח השנה. ראשית כל הוא עיבר את שנת 46 (לפנה"ס) שלוש פעמים, כך שהיא נמשכה 445 יום, ובכך החזיר את החודשים למקומם הנכון על פני עונות השנה. שנת 45, השנה שבאה בעקבותיה, כבר נראתה שונה. קיסר ניתק את הקשר בין חודשי הירח לחודשי השנה והוסיף לכל החודשים שנמשכו 29 ימים יום או יומיים, כך שבסך הכל נוספו עשרה ימים, שהביאו את השנה לאורך המוכר היום – 365 ימים. חודש פברואר נותר בן 28 יום, אבל עובר פעם בארבע שנים ביום אחד. שמו של חודש קווינטילס, שהיה החודש החמישי בלוח הרומי המקורי (השביעי לאחר כל הרפורמות) שונה ליולי, על שם יוליוס קיסר. יורשו של קיסר, אוגוסטוס דאג גם הוא לחודש על שמו, כאשר שינה את שמו של חודש סקסטיליס, החודש השישי בלוח הרומי המקורי (והשמיני היום) לאוגוסט. אגב, האגדה שהוא העביר יום מפברואר לאוגוסט על מנת שמספר הימים בחודש על שמו לא יפחת ממספר הימים בחודש יולי אינה נכונה, ומקורה בספר שנכתב במאה ה- 13 כאלף וארבע מאות שנים לאחר הרפורמות הללו. השינוי של אוגוסטוס עיצב באופן סופי את הלוח היוליאני, שמשמש עד היום את הכנסיות המזרחיות (אורתודוכסיות).

מדוע ואיך שונה לוח השנה היוליאני ללוח השנה הגרגוריאני שאותו אנו מכירים היום? הסיבה לכך נעוצה בחג הפסחא. בשנת 325 התכנסה ועידת ניקאה וקבעה שחג הפסחא יחגג תמיד ביום ראשון הראשון שאחרי מילואו של הירח, שיחול אחרי ה- 21.3. מדוע דווקא אחרי ה- 21.3? משום שבזמנה של הועידה חל יום השוויון האביבי ב- 21 למרץ, כלומר ביום ראשון הראשון שיגיע לאחר מילוא הירח לאחר יום השוויון האביבי, שבזמן ההחלטה נפל על ה- 21.3. אבל זוכרים מהו אורך השנה יוליאנית? 365 יום, 5 שעות, 48 דקות ו- 46 שניות. בכל ארבע שנים מוסיפים יום אחד או 24 שעות, מה שאומר שבכל 4 שנים מצטברת סטיה של 44 דקות ו- 56 שניות. הסטיה הזאת אומנם נראית סטיה מזערית, אך היא בהחלט מצטברת. במהלך 128 שנים נוצרת סטיה של יום אחד, ובמהלך 1257 השנים שעברו בין ועידת ניקאה לבין שנת 1582, יום השוויון האביבי נדד בעשרה ימים ל- 11.3. במאה ה- 16 חיבר אסטרונום איטלקי בשם אלויסיוס ליליוס ( Aloysius Lilius) הצעה לרפורמה בלוח השנה שתתקן את המעוות. הוא הגיש את הצעתו לאפיפיור, גרגוריוס השלושה עשר, שקיבל אותה, וערך את הרפורמה המוצעת בשנת 1582. אותה שנה (1582) קוצרה בעשרה ימים בכך שנקבע שלאחר ה- 4 באוקטובר יבוא ה- 15 באוקטובר. כך בשנת 1583 חזר יום השוויון האביבי לחול ב- 21.3, ממש כפי שהיה בזמנה של ועידת ניקאה. כדי להקטין את הסטיה המצטברת שונו חוקי העיבור, ובמקום עיבור בכל 4 שנים, ללא שום סייג, כלל העיבור שונה, והיום הוא אומר ששנה תעובר אם מספרה מתחלק ב־4, אבל לא ב־ 100, אלא אם כן הוא מתחלק ב־ 400. כך השנים 1900, 1800 ו- 1700 לא עוברו, אבל 1600 ו- 2000 כן עוברו. לאחר התיקון הזה יעברו 3,215 שנים בשביל להגיע לסטיה של יום אחד. אגב, יש אנשים שגם קצב הסטיה הזה הדאיג אותם, וכבר הועלתה הצעה לשינוי קל של חוקי העיבור, ולהוסיף כלל ששנים המתחלקות ב- 4,000 לא יעוברו. אם כלל זה יאומץ, יעברו למעלה משלושים אלף שנים עד לסטיה של יום אחד. עד כה טרם דנו ברצינות בהצעה הזאת, אבל עד שנת 4000 יש מספיק זמן למנות ועדת מומחים שתדון בכך. הרפורמה של גרגוריוס לא התקבלה בהתלהבות בכל העולם. המדינות הראשונות לקבל אותה היו, באופן לא מפתיע, המדינות הקתוליות. אנגליה הפרוסטנטיית ומושבותיה באמריקה סירבו לאמץ את הלוח הגרגויראני עד לאמצע המאה ה- 18. אגב, השנה במרבית שטחי האמפריה הבריטית החלה ב- 25.3, ב- 1752 השנה הראשונה שבה התקבל הלוח הגרגוריאני העבירה האמפריה הבריטית גם את תחילת השנה לראשון בינואר, כפי שאנו מכירים היום. מדוע היו מדינות שציינו את תחילת השנה בתאריך מוזר שכזה, 25.3? משום שזהו התאריך שבו התבשרה הבתולה מרים על הריונה מרוח הקודש. היו מדינות שהעדיפו את חג המולד כתאריך תחילת שנה, וצרפת העדיפה את חג הפסחא, אף על פי שהוא אינו נחוג בתאריך קבוע. שינוי תאריך תחילת השנה (התאריך שבו מספר השנה מתחלף) אינו קשור לשינוי הגרוגיאני, והאמפריה הבריטית היתה יוצאת דופן בכך שאימצה את שני השינויים הללו בעת ובעונה אחת. סוקטלנד, למשל, אימצה את ה- 1.1 כתחילת השנה כבר בשנת 1600 (והיתה בכך יוצאת דופן באמפריה הבריטית), למרות שאת הלוח הגרגוריאני היא אימצה, יחד עם האמפריה בשנת 1752. רוסיה שאימצה את הלוח הגרגוריאני בשנת 1918 (רק לאחר ההמהפכה הקומוניסטית), אימצה את ה- 1.1 כתחילת השנה כבר בשנת 1800, אם כי היה זה כמובן הראשון בינואר לפי הלוח היוליאני, לא הגרגוריאני. עד כמה שידוע לי, רוסיה היתה המדינה האחרונה לאמץ את הלוח הגרגוריאני, מה שיצר את השאלה המכשילה ביותר בהסטוריה: "באיזה חודש פרצה מהפכת אוקטובר?". התשובה – כמה מוזר? – היא חודש נובמבר. בשנה בה פרצה המהפכה עדין היה נהוג הלוח היוליאני ברוסיה. התאריך המקומי היה 25 לאוקטובר, אבל בשאר העולם היה נהוג הלוח הגרגוריאני והתאריך היה בעצם השביעי בנובמבר. אגב, אותה ברית המועצות שאימצה את הלוח הגרגוריאני בשנת 1918, ניסתה לאמץ לוח מהפכני בשנת 1929 שהורכב משבוע בן 5 ימים, וכל חודש הורכב משישה שבועות שכאלה. הימים שהתווספו כדי להשלים את אורך השנה ל- 365 או 366 ימים הוגדרו כימי חג. הנסיון הזה, כשל, ובריה"מ חזרה ללוח הגרגוריאני. גם צרפת המהפכנית ניסתה בסוף המאה ה- 18 להשתמש בלוח מהפכני (או שמא עלי לכתוב מהפחני) שהיא המציאה, ככל הנראה כדי להחליש את כוחה של הכנסיה הקתולית. גם נסיון זה נכשל. גרגוריוס ה- 13 בוודאי התפוצץ מצחוק בקברו כאשר ראה כיצד הנסיונות לחמוק מלוח השנה הקרוי על שמו נכשלים.

נשארה כעת עוד שאלה. מתי המדינות השונות סינכרנו את ספירת השנים וסיכמו מהי שנת האפס? הניסוח של השאלה הזאת הוא בעייתי, משום שאין שנת 0. אחרי השנה הראשונה לפני הספירה (-1), מגיעה השנה הראשונה לספירה (1). בכל מקרה, בעולם העתיק כל עיר היתה סופרת את מניין השנים באופן שונה, לרוב מיסוד העיר או מהשתלטות השושלת הנוכחית על העיר. בתנ"ך לא נדיר לקרוא מניין שנים למלך מסויים. אחד הפסוקים יוצאי הדופן הם בספר מלכים א', המציין את בניית בית המקדש כמניין שנים כפול, גם מצאת ישראל ממצרים וגם מעליית שלמה לשלטון: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן הַבַּיִת, לַיהוָה" (מלכים א' ג' 1). הרומאים בתקופת הרפובליקה נהגו לספור או לפי הזמן מאז יסוד העיר (Ab Urbe Condita) או לפי שמות הקונסולים שכיהנו באותה שנה. הקיסרים הראשונים שעוד שמרו על מראית עין של רפובליקה מנו את השנים מאז שקבלו את הסמכות הטריבונית מהסנאט. במאה השלישית לספירה כבר מנו את השנים באופן ישיר יותר, מאז עלה הקיסר (או השושלת שלו) לשלטון. יוונים היו סופרים את השנים לפי מניין האולפיאדות. לא היה זה נדיר לקרוא או לשמוע על ארוע שארע בשנת 3 לאולימפיאדה העשרים וחמש. כל יווני ידע להבין לפני כמה שנים ארע הארוע. את המעבר למניין השנים מאז הולדת ישוע, או ליתר דיוק מאז ברית המילה שלו, אנחנו חייבים לנזיר בשם דיוניסיוס אקסיגואוס. זוכרים את חג הפסחא שהוזכר כאן, ושאין לו תאריך קבוע? בשנת 525, התבקש דיוניסיוס אקסיגואוס לחשב את התאריך של חג הפסחא לשנים הבאות. מניין השנים שהיה נהוג אז היה קשור לדיוקלטיאנוס. דיוקלטיאנוס היה קיסר רומי, טרם התנצרות האמפריה שרדף את הנוצרים באכזריות. מדוע השתמשו במניין שנים של קיסר פגאני מהמאה השלישית בעוד שדיוניסיוס חי ופעל במאה החמישית לספירה, ומאז התחלפו לא מעט שושלות? אין לי לכך תשובה ברורה. יתכן שמדובר בדיוקלטיאנוס אחר, והדמיון בשם הטריד את דינוסיוס, ויתכן שהשתמשו במניין השנים כדי לציין את המרטירדום של קורבנותיו הנוצרים של דיוקלטיאנוס (אם למישהו יש מידע או מקור אמין (לא ויקיפדיה), אודה לו אם יגיב על הפוסט). בכל אופן, דיוניסיוס לא חש בנוח להשתמש בשמו של דיוקליאנוס כדי לזהות את מניין השנים הבאות לצורך חישוב חגי הפסחא, ואז בא לו רעיון מבריק. למה לא להשתמש בשנת ההתגשמות בבשר של ישוע? האם יש בהסטוריה ארוע חשוב מכך? אמר ועשה. הוא חישב באיזו שנה נולד ישוע, וזאת היתה שנת -1. השנה הבאה הפכה להיות שנה 1 לספירה. כאמור, אין שנת אפס. אגב, דיוניסיוס כנראה טעה בחישוביו, משום שלפי הברית החדשה, הורדוס היה בחיים כאשר ישוע נולד (לפי המסורת הנוצרית הוא אף הורה להרוג את כל התינוקות שנולדו בבית לחם, כאשר נודע לו שהמשיח נולד שם), אבל כאשר משתמשים במניין של דיוניסיוס הרי שהורדוס מת בשנת ארבע לפני הספירה. החידוש של דיוניסיוס לא תפס במהירות. הכנסיה באנגליה היתה ככל הנראה הראשונה שהחלה להשתמש בשיטת ספירת השנים החדשה, ולאחר מכן הכנסיה בצרפת ובאיטליה. לקח עוד כמה מאות שנים עד שהשימוש בשנת לידתו המשוערת (ומן הסתם המוטעית) של ישוע הפכה לבסיס למניין השנים בקרב הצבור באירופה.

אחד השינויים המעניינים אינו קשור בלוח עצמו, אלא ביחס אליו. עד לפני שנים לא רבות, כאשר רצו לציין שנה באנגלית, היו כותבים את האותיות AC או BC, שפירושם היה After Christ או Before Christ. היו שנהגו לרשום את הקיצור הלטיני: AD או anno Domini, שפירושו שנת האדון. הקישור של ספירת השנים עם לידת ישוע לא עברה בקלות בגרון של חלק מהאנשים שאינם נוצרים. בישראל, לא נדיר לשמוע דתיים שמקפידים לומר "למניינם" לאחר ציון תאריך לפי הלוח הגרגוריאני. הפרוגרסיביות והפוליטיקלי קורקטנס המציאו קיצורים חדשים: CE ו- BCE, שפירושם בהתאמה הוא Common Era, ו- Before Common Era. באופן אישי זה נראה לי מעט מגוחך, אני חושב שאין ולו אדם אחד שאינו יודע מהו הארוע שממנו סופרים את מניין השנים, ואין סיבה לטשטש או לעמעם את זה בסופו של דבר מדובר במשהו טכני, ושימוש בלוח הגרגוריאני לא הופך את המשתמש בו לנוצרי, או ליהודי פחות טוב.