קליגולה – הקיסר שאיבד את שפיות דעתו

היום, 24.1 בשנת 41 לספירה נרצח הקיסר הרומי גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמאניקוס. יתכן שהשם הזה לא אומר לכם הרבה, אבל סביר להניח שאתם מכירים אותו בשמו הלא רשמי – קליגולה.

קליגולה נולד למשפחה שהיתה חלק מהמשפחה הקיסרית המורחבת. הוא היה נינו של אוגוסטוס מצד אימו. אביו, גרמניקוס, היה הנכד של אחותו של אגוסטוס. אגב בעלה של סבתו היה יריבו הגדול של אגוסטוס – מרקוס אנטוניוס, שהתאבד לאחר שהפסיד לו (לאוגוסטוס) במלחמת האזרחים. אין ספק שהשושלת היוליו-קלאודית יכולה ללמד את יוצרי משחקי הכס דבר או שניים בתככים ומזימות.

אביו של קליגולה, גרמניקוס, היה מצביא מוערך בצבא הרומי, אחד המצביאים הפופולארים ביותר בתקופתו. מכיון שמשפחתו של גרמניקוס נהגה ללוות את אבי המשפחה בשליחויותיו הצבאיות, גדל קליגולה בהיותו ילד קטן במחנות הלגיונות הרומים. הוא הפך למעין קמע של הלגיונות שאביו פיקד עליהם, ונתפרו לו מדי צבא קטנים שיהלמו את מימדי גופו. הופעתו הצבאית של הילד הקטן, היא זו שהעניקה לו את שם החיבה "קליגולה". מדוע? החיילים הרומים היו נועלים סנדלים מסומרות שנקראו בלטינת קליגה (ביחיד caliga, ברבים cligae, מבוטא קליגאי). הנעליים הקטנות שנעל גאיוס הקטן כנראה מצאו חן בעיני החיילים, והם שהעניקו לו את כינוי החיבה קליגולה, שפירושה נעליים צבאיות קטנות, כינוי שלא רק ליווה אותו עד יומו האחרון, הוא גם השם בו הוא מוכר עד היום. אגב, הקליגה נכנס לשפה העברית בהקשר שונה מעט: הם היו אחד המאפיינים המובהקים של החיילים הרומאים, ולכן חיילים אלו כונו "קלגס", על שם אותם סנדלים. עם הזמן המשמעות של המילה השתנתה, והיום אין היא מציינת דווקא חיילים רומאים, אלא כל כח חמוש שעוסק בדיכוי אלים וברוטאלי.

בשנת 19 לספירה היה גרמניקוס, אביו של קליגולה עסוק בארגון הפרובינקיות הרומאיות במזרח, בשליחותו של הקיסר טיבריוס. יחד עם מנויו של גרמינקוס מונה רומי רב מעלה אחר לנציב סוריה (הפרובינקיה החשובה ביותר במזרח), שמו היה פיסו. לכאורה פיסו היה אמור להיות כפוף לגרמינקוס, בפועל היחסים בין השניים היו מעורערים מלכתחילה, פיסו נטה להתעלם מהוראותיו של גרמניקוס, והמתיחות בין השניים רק גברה עם הזמן. הבדלי האישיות בינם רק הגבירו את האיבה. בעוד שגרמניקוס היה צעיר, לבבי והתחבב בקלות על פשוטי העם בכל רחבי האמפריה, פיסו היה אריסטוקרט, שמרן, קשוח שבז בכל ליבו לתושבי המזרח. יש הסטוריונים הסבורים שטיבריוס מינה את פיסו על מנת שיהווה סוג של קונטרה לגרמניקוס, ולא יאפשר לו לצבור פופוליריות וכח. אחרים סבורים שלא היה כאן תכנון שכזה מצד טיבריוס. במהלך שליחותו למזרח חלה לפתע גרמניקוס, ומצבו הלך והחמיר. כאשר הבין גרמניקוס שהוא על ערש דווי, הוא הבהיר לאישתו ולידידיו שהוא הורעל על ידי פיסו. זמן קצר לאחר מכן הוא מת. עד היום לא ידועה סיבת מותו של גרמניקוס, והאם באמת הורעל. לענייננו חשוב שקליגולה איבד את אביו כאשר הוא היה בן 7, והוא חזר לרומא כילד יחד עם אימו, אפרו של אביו ואחיו לרומא.

שלוש שנים לאחר מכן היה ארוע שלא היה קשור במישרין לקליגולה או למשפחתו, אך השפעתו עליהם היתה היתה דרמטית. דרוסוס, בנו של הקיסר טיבריוס מת במפתיע. כעת נותר הקיסר בן ה- 64 ללא יורש, מלבד נכדו שהיה בן 4, והיה ברור שניתן יהיה להעביר לו את השלטון רק אם הקיסר יאריך ימים. זוכרים שסיפרתי בתחילת הפוסט כיצד התייחסה משפחתו של קליגולה לאוגוסטוס ולמשפחה הקיסרית? אגף גרמניקוס של המשפחה הקיסרית הסתמן כעת כיורש אפשרי לשלטון. הבעיה היתה שהיחסים בין אגריפינה, אימו של קליגולה ואלמנתו של גרמניקוס לקיסר טיבריוס היו מעורערים. עד היום ההסטוריונים לא הכריעו האם שנאתו של טיבריוס כלפי אגריפינה היתה הגורם למאבק בענף זה של המשפחה או שאיפתו של יד ימינו של הקיסר, סיאנוס (שהיה בן למעמד הפרשים), לרשת את הקיסר, גרמו למאבק במשפחת גרמניקוס, אולם ברור שהמכות שנתכו על המשפחה לא היו מקריות. בשנת 27 לספירה נעצרו אגריפינה ובנה הבכור נירון (לא להתבלבל עם מי שיהיה קיסר בעתיד), והוגלו מרומא. בשנת 30 נעצר אח נוסף של קליגולה, דרוסוס. כיצד בילה באותו הזמן קליגולה? בתחילת שנת 27 הוא הועבר להתחנך בבית הסבתא רבתא שלו – ליוויה שהיתה אגב אימו של טיבריוס, אותו טיבריוס שהתעלל במשפחתו של קליגולה. לאחר מותה בשנת 29 הוא הועבר לבית סבתו, אנטוניה (אימו של אביו של קליגולה, גרמניקוס). יתכן שהעובדה שהתחנך בביתה של אם הקיסר, היא שהגנה על חייו. כך או כך, בשנת 31, כאשר היה בן 19, הועבר לביתו של טיבריוס, ושם, תחת עינו הפקוחה של טיבריוס הקיסר, החל תהליך הכשרתו של קליגולה לשלטון. אגב, סווטיניוס טוען שטיבריוס הבין כבר בשלב זה את נפשו של קליגולה וצוטט אותו באומרו ש"גאיוס זה, אם ישאר בחיים, יביא אבדן עליו ועל כל בני-האדם, והוא מגדל פתן לעם הרומאי ופָאֵיתוֹן לעולם כולו." (פאיתון היה בנו של אל השמש, שלפי המיתולוגיה ביקש מאביו את מרכבת השמש, התקרב יותר מדי לכדור הארץ וגרם לדליקה איומה). יש לציין שמתייחסים לציטוט הזה בפקפוק, משום שטירופו של קליגולה יבוא לידי בטוי רק כחצי שנה לאחר עלייתו לשלטון. באותה שנה (31) מת אחיו נירון בכלא. שנתיים לאחר מכן מתו גם אימו אגריפינה ואחיו דרוסוס, בעודם במעצר. למרות מות בני משפחתו היחסים בינו לבין טיבריוס המשיכו להיות לבביים, והוא לא הראה שום סימן של מרירות או איבה כלפי טיבריוס. קשה להבין את התנהגותו זאת, וההסטוריונים בעת העתיקה ניסו להסבירה בשני אופנים. סווטוניוס טוען שדווקא ניסו לגרום לו להתמרמר, אבל קליגולה שהבין שלמען שרידותו עדיף לו שיפגין שוויון נפש לא נפל בפח. טקטיקוס מסכים עם סווטוניוס שמדובר בהעמדת פנים, אך הוא תולה זאת בתקוותו של קליגולה להגיע לשלטון. סביר להניח שאכן מדובר בהעמדת פנים, משום שלאחר שהגיע לשלטון הוא דאג לקבורה הולמת לבני משפחתו ויחסיו עם אחיותיו שלא נפגעו ברדיפות (ככל הנראה איש לא ראה בנשים איום משמעותי, הפמניזם לא היה שוס גדול ברומא) היו חמים והדוקים בתחילת שלטונו, והוא גם דאג להם לכיבודים שלא היו נהוגים באמפריה הרומית כלפי קרובות המשפחה של הקיסר.

בשנת 35 לספירה מינה טיבריוס את קליגולה ונכדו גמלוס (בנו של דרוסוס המנוח) שהיה עדין קטין, ליורשיו. כשנתיים לאחר מכן, במרץ 37, מת טיבריוס וקליגולה הפך לקיסר. בתחילה הוא היה קיסר אהוד. טיבריוס נחשב לרודן אמפולסיבי ששלט באמצעות הטלת אימה. קליגולה הודיע על ביטול חוקים שאסרו לבקר את הקיסר, והתיר לקרוא בספרים שנאסרו על ידי טיבריוס. הוא התיר לגולים פוליטים לשוב לרומא, הקטין מעט את המיסים, ואימץ את גמלוס, נכדו של טיבריוס לבן (במה שנראה ככוונה לשתפו בשלטון לכשיגיע לגיל המתאים). נראה היה שכעת, לאחר שלטון האימה של טיבריוס, רומא צועדת לכיוון חדש. ירח הדבש הזה, בין הקיסר, האהוד בשלב זה, לבין נתיניו היה קצר מאוד. כחצי שנה לאחר עלייתו לשלטון, הוא חלה במחלה קשה. טיבה של המחלה לא ידוע, אך לאחר שהחלים ממנה, הוא השתנה מקצה לקצה. הקורבן הראשון היה, באופן לא מקרי, גמלוס, נכדו של טיבריוס, שקליגולה אימץ לבן רק חודשים ספורים קודם לכן. גמלוס אולץ להתאבד, וכאשר לא היה מסוגל לדקור את עצמו בחרב, "עזרו" לו החיילים הרומאים לבצע את פקודת הקיסר. קורבן נוסף היה מפקד המשמר הפרטוריאני, מקרו, שהיה זה שהבטיח את עלייתו לשלטון של קליגולה מיד לאחר מות טיבריוס. גם הוא ואישתו אולצו להתאבד.

קליגולה החל מתייחס לעצמו כאל. הוא ראה את עצמו כהתגלמות של מספר אלים: יופיטר, מרקוריוס, אפולון, מרס, נפטון ואפילו של אלות נשיות: יונו, דיאנה וונוס. הוא נהג להופיע בציבור כשהוא מקושט באטריביוטים שלהם (חפצים שמסמלים את אותם אלוהויות. הדוגמא המוכרת לכך היא קלשון בעל שלוש שיניים שאפיין את נפטון). אם העז מישהו ללגלגל או לפקפק באלהותו של קליגולה, הוא שילם על כך בחייו. הוא הקים מקדש לכבודו ויסד חבר כהנים האחראים לפולחן באותו מקדש.

סימן נוסף לטירופו היה יחסו לסוסו אינקיטאטוס. הוא בנה עבורו ארמון, עם אבוס משיש, וסווטוניוס מספר שאף רצה למנותו לקונסול של שנת 42, אך הוא נרצח בטרם עלה בידו למנותו.

באחד המופעים המוטרפים שלו, בנה קליגולה גשר שחצה את מפרץ נאפולי. לבוש בגדי פאר, הוא חצה את המפרץ על גבי הגשר כאילו במרדף. לאחר מכן נח מ"המסע המפרך", ולמחרת חצה את המפרץ בכיוון ההפוך במה שהוגדר כ"תהלוכת נצחון". במהלך אותה תהלוכה הוא הפיל לים רבים מאנשי הפמליה שלו. חלקם טבעו, חלקם נצלו. ההסטוריון הרומאי סויטוניוס נותן הסבר מקורי למדי לפרשה הזאת: "אך בנעורי שומע הייתי את אבי זקני מספר, כי המניע האמיתי למפעל הזה נמסר לו על ידי אנשים קרובים מאוד לחצר, והוא שבהיות טיבריוס, דואג ליורש מקומו ונוטה יותר לנכדו האמיתי, הבטיח לו לראסילוס התוכן, כי 'כן עתיד גאיוס למלוך, כמו שעתיד הוא להתרוצץ בסוסים על פני מפרץ באיי'". סויטוניוס לא מקמץ בסיפורים על אכזריותו של קליגולה. אחד הסיפורים הוא על פרש שהוא דן למוות במהלך משחקים באמפיתיאטרון (מאבקים בין אדם לחיות טרף או בין גלדאיטורים). האיש האומלל הוכנס לזירה וזעק שהוא חף מפשע. קליגולה הורה להוציאו מהזירה, לחתוך את לשונו ולהחזירו לזירה. סיפור אחר שהוא מספר הוא על אדם שאולץ לראות את בנו מוצא להורג, ומיד לאחר מכן הוזמן למשתה בארמונו של קליגולה, ואולץ להתנהג בעליצות כאילו הוא באמת חוגג. סויטוניוס אף טוען שקליגול קיים יחסי מין עם שלושת אחיותיו, בזמן משתאות כאשר האורחים ואישתו עדים לכך. מרבית החוקרים מעריכים שהסיפור הזה לא היה ולא נברא.

איש לא היה מחוסן מפני שגיונותיו של קליגולה. גם אחיותיו, שרק חודשים ספורים לפני כן כובדו במעמד חסר תקדים בהסטוריה הרומית (הקונסולים אולצו להתחיל את נאומם במשפט "כל טוב ואושר לגאיוס קיסר ולאחיותיו", שבועת האמונים לקיסר כללה גם את אחיותיו), הוגלו מרומא ורכושן נמכר.

בראשית שנת 39 הוא יצא ללוגונדום (ליאון) שבגאליה, שם הוא התעלל בנכבדי העיר. הוא אילץ אותם לערוך תחרות נאומים, ואת המפסידים הוא אילץ למחוק בלשונם את כתביהם או לחטוף מלקות. שנה לאחר מכן הוא יצא לכיוון גאליה. הוא ריכז בין 200,000 ל- 250,000 חיילים והכריז על כוונתו להילחם בשבטים הגרמאנים. אותו "מסע מלחמה" מתואר בכתבים של סווטוניוס ודיו כקריקטורה של מלחמה. בפועל הוא ניצל את הצבא האדיר הזה למספר פשיטות חסרות משמעות, דבר שלא מנע ממנו גם להכריז עליו כמנצח, וגם לכתוב לסנאט מכתב זועם שבו נכתב ש"בשעה שהקיסר לוחם ומחרף נפשו בסכנות גדולות, מאריכים הם במשתאות ומתענגים על קרקסים ותיאטראות". על חוסר המשמעות של אותן פשיטות תעיד העובדה שבשל המחסור בשבויים גרמנים, הוא הורה לחפש גאלים לגרמנים, לצבוע את שערם באדום וללמד אותם מספר מילים בגרמנית, על מנת שיוכל להציגם כשבויים בתהלוכת הנצחון. לאחר מכן הוא החליט לצאת ל"מבצע" אחר: כיבוש אנגליה. הוא ריכז צבא ואניות, ואז החליט לבטל את המסע, והורה לחייליו לאסוף צדפות בחוף משום שזהו שלל מהים. מיותר לציין שהוא טען שהוא ניצח את אנגליה במלחמה, וכדי להנציח את הנצחון הוא בנה באותו החוף מגדלור.

המשמר הפרטוריאני היה כח צבאי שעמד ישירות תחת הקיסרים (רוב הלגיונות הועמדו תחת נציבים שונים באמפריה). למרות שהקיסרים לרוב לא עמדו בראש פעולות צבאיות לאחר שמונו לקיסרים, כאשר הם (הקיסרים) היו יוצאים לחזית, הם היו מלווים בחיילי המשמר הפרטוריאני. למשמר הפרטוריאני היה תפקיד חשוב בעיתות משבר וכאשר קיסר חדש עלה לשלטון. כאשר טיבריוס מת, שהה קליגולה בקפרי. ברומא, דאג מפקד המשמר הפרטוריאני, מקרו, להעברת השלטון לידי קליגולה מבלי לשתף את גמלוס (נכדו של טיבריוס) בשל גילו הצעיר. כאשר הגיע קליגולה לרומא, עשרה ימים לאחר מותו של טיבריוס, הדיון בסנאט, שבו הוחלט למנותו לקיסר ולהרעיף עליו כבודים שונים, היה כבר הצגה ותו לא. בפועל, בעזרתו של מקרו, מפקד המשמר הפרטוריאני, הוא כבר שלט ברומא ללא מיצרים. זהו אותו מקרו שכבר הוזכר בפוסט ואולץ לאחר מכן להתאבד בפקודת קליגולה. אחד מבעלי התפקידים במשמר הפרטוריאני היה אדם בשם קאסיוס חאיריאה. למרות היותו קצין במשמר הפרטוריאני, חאיריאה היה, ככל הנראה, טיפוס נשי, דבר שגרם לקליגולה להשפילו ולהעליבו בפומבי. היה זה חאיריאה שעמד בראש הקשר. הוא שיתף ברעיון עוד שני קצינים. הם החליטו לרצוח את קליגולה במהלך משחקים שנערכו ברומא (המשחקים הפאלאטינים). שלושת הקצינים ידעו שהם יאלצו להרוג אותו באופן אישי, משום שהם היו מהבודדים שהיתה להם גישה ישירה לקיסר. ביומיים הראשונים של המשחקים הם לא הצליחו להגיע לסיטואציה בה היה להם סכוי להרוג את קליגולה. הם היו על סף יאוש, משום שידעו שלמחרת סיום המשחקים מתכנן קליגולה להפליג למצרים. הם החליטו לרצוח אותו ביום השלישי והאחרון ויהי מה. הקושרים ידעו שלקראת צהריים הקיסר נוהג לשוב לארמונו למספר שעות, ולאחר מכן לחזור למשחקים בגבעת פאלאטין. הם גם ידעו שהוא משתמש במסדרון תת קרקעי לצורך התנועה בין הארמון לבין גבעת פאלאטין, זירת המשחקים. הם החליטו להתנקש בחייו שם, באותו המסדרון. למרבה עצבנותם, כאשר הגיעה השעה בה הוא נהג לשוב לארמונו, נותר קליגולה ישוב במושבו, ממשיך לצפות במשחקים. סווטיניוס מספר שהיה זה קצין נוסף (שכנראה היה בסוד העניינים), ששכנע אותו לשוב לארמונו לנוח מעט. כאשר הגיע אפיריונו של הקיסר למסדרון, ניגש אליו חאיריאה, וביקש ממנו את סיסמת היום. מדובר היה בפרוצדורה מוכרת, שבה החליט הקיסר על סיסמא יומית. כפי שעשה מדי פעם, המציא הקיסר סיסמא ששמה ללעג את חאיריאה, אך הפעם תגובתו של הקצין היתה שונה. במקום להודות לקיסר על שהעביר לו את הסיסמא ולנהוג כביכול בשוויון נפש, גידף אותו חאיריאה ולפני ששומרי ראשו האישיים של הקיסר הבינו מה קרה, הוא שלף את חרבו ודקר את הקיסר. יש מספר גרסאות בקשר לפרטים המדוייקים, לפי חלקן הקיסר נהרג מיד, לפי גרסאות אחרות הוא סבל זמן מה בעוד הקושרים מפליאים בו את מכותיהם עד שהרגו אותו. לפי כל הגרסאות שומרי ראשו, שאיחרו לפעול התאוששו מהתדהמה והחלו להיאבק בקושרים. במקביל לרצח קליגולה, נשלחו חיילים נאמנים לחאיריאה לרצוח את אישתו של קליגולה, קאיסוניה ואת ביתו הקטנה דרוסילה.

מה קרה לאחר הרצח? לשלטון עלה קיסר חדש – קלאודיוס. קלאודיוס שיבח את הרצח וכינה אותו "מעשה מפואר", אך לא היסס להוציא להורג את מבצעיו משום שהם מעלו באמון. קליגולה עצמו זכור כאחד הקיסרים האיומים ביותר ששלטו ברומא (ויש להודות שהיתה לו תחרות קשה, במיוחד מצד קומודוס ונירון). יוסף בן מתתיהו כתב עליו שהוא "לא השאיר אחריו שום דבר גדול ראוי לציון". אגב, מי שמתעניין יכול לקרוא על שלטונו וסופו של קליגולה בספרו של יוסף בן מתתיהו "קדמוניות היהודים", בספר מספר 19.